5 ימים חלפו להם, הטיול ללונדון מסתיים. בשתיים בצהריים ממריאים לתל אביב. ביקרתי כאן במועדון לגמרי סבבה בשם G-A-Y (למה אנחנו לא ככה מקוריים בשמות?) ושם הכרתי את מייקל. אחרי שמייקל התחיל איתי ומזמז לי את החיים, הוא הושיב אותי ושם עליי ראש שאפנק אותו. ואני, עם אינסטינקטים בדסמיים חדים, הבנתי מייד. מייקל אוהב לטקס, חברים. אז בילינו על ספסל, כשאני מלטף אותו עם כפפות שהביא מההוסטל שהוא גר בו. והלכנו ברחובות כשהיד שלי עם הכפפה... טוב, הבנתם. אז תכירו גם אתם:
אתמול נפגשנו במועדון פעם שנייה, וליוויתי אותו לאיפה שהוא גר. בדרך שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא רק אמר "מתנדב" ולא רצה לפרט.
כשהגענו לדלת והוא נכנס ראיתי את השם st. Mungo על הדלת, אז גיגלתי.
מייקל, מסתבר, גר בהוסטל להומלסים. וכל לילה הוא ושאר דרי המקום יוצאים ועוזרים להומלסים ברחבי העיר. לא אמרתי מילה.
כשיצא, הביא לי מזכרת מלונדון, תחתוני ספידוס אדומים. הוא גם השאיר חותם, על הלב. כשנפרדנו, בכיתי קצת, על הילד המתוק כל כך.
אני חושב שכשאגיע לארץ אתרום כסף למקום דרך האתר שלהם. אולי למייקל שלי יהיה איפה לגור גם הלאה.
*אושר על ידי האדון.
**האם אני מתחלף? האם זה נורמלי? האם אני סאב אמיתי?
