לפני 4 שנים. 1 במרץ 2020 בשעה 10:28
אותך אני מדמיין מלקק לי את הנעל מכל כיוון. אותך אני מדמיין נחנק על הזין שלי, מנסה ליצור קשר עין כדי לדעת אם אני מרוצה. ואני אוריד לך סטירה מצלצלת, הרי משרת לא יוצר קשר עין עם אדונו. ואחרי שאגמור, רק אחרי, אני אצליף בך. אסמן אותך. אוודא שאתה זוכר טוב טוב מי האדון שלך בכל פעם שהתחת שלך ייגע בכסא שאתה כל כך אוהב. ואתה תצעק את אותה מנטרה עם כל הצלפה:
אני המשרת שלך, אדוני. אני עושה הכל רק בשבילך, אדוני. כל מה שאני, זה בזכותך, אדוני.
ואני אזכיר לך את כל הפעמים שטעית, שפישלת, שאכזבת את אדונך. הצלפה ותזכורת, הצלפה ותזכורת. ורק בסוף, ארשה לך להתנצל. בדמעות, עם נזלת, שבור, מכוער, עלוב - רק ככה תתנצל:
סליחה, אדוני. לא אגיד יותר מילה רעה על בגצ, אדוני.
ואני אזרוק עליך את הבגדים ואגיד לך "עוף לי מהפנים, אוחנה, יא אפס".
