האמת עירומה

ראשית, פעם ראשונה שאני נתקלת במחווה החברתית הזו, אין לי מושג מי פתח ברעיון, אך זה חביב ואני חושבת שמגיע שאפו למי שהגה את הרעיון הזה. מאי תודה רבה, תודה על ההערכה הגלויה שאת פגינה כלפיי, אני לומדת אותך מכל אות יותר ומכל פסיעה שלך אני מחייכת, יש בך משהו חכם וכל כך ראשוני, עם זאת כלל לא בתולי! את אישה מקסימה ואני מקווה שנהיה חברות גם כשנהיה זקנות. ושהקשר רק יילך ויתחזק.
עכשיו לסיפור של שרביט הקסם:

שלושה דברים שלא יודעים עלי:

1. אני אמיצה - הצלתי פעם בחורה בת 22 מידי הסרסור שלה. מישהו שהייתי מיודדת איתו ידידות נפש וברוב פיקחותו הסתיר ממני שאת החברה שלו הוריד לזנות. הוא היה אדם שישב בכלא על שוד מזויין של חנות תכשיטים. הוא איים עלי, שלח מכתב איום להוריי. אני הייתי אמיצה להמודד איתו והלכתי ישר כמו שאני אוהבת. ואלהים היה איתי. אספתי אותה אלינו הבייתה. לקחתי אותה לפסיכולוג. הרעפתי עליה חום ושיחררתי כשהרגשתי שהאש שככה.
אבל בנג'י אין לי אומץ לעשות. כמו שאין לי אומץ לטגן צ'יפס ולפזר על זה גבינה צהובה.

2. הייתי פעם עשירה. אני מכירה כל פינוק ונוחות שכסף יודע לקנות. קשה מאוד להפתיע אותי ו/או להרשים אותי בענייני חומר, גם בחומר הכי טוב, הכי טוב אני מתכוונת לנוצץ! מאידך, אני נהנית להרעיף כשיש לי ובמיוחד על חברתי הטובה ביותר לימורי (25 שנים), במיוחד על הגבר שאיתי או המחוזר התורן. אני נהנית לשפוך מתנות וכסף, מסאז'ים וכל מה שרק יעשה לו להרגיש נחשק, החיים לימדו אותי שגם גברים אוהבים להרגיש נחשקים.. ואני שמחה שיש בי את התכונה הזו ושהיא מתכייפת לי. מזובי גיסא: אני לא מתחברת לגבר שלא יודע להרעיף, אני מחכה לאותו אחד שלא פוחד להיות מצוין. שהרגשת ה"מנוצל" לא קיימת אצלו, כי הוא חכם והוא יודע על מי ומדוע הוא מרעיף. שימו לה להרעיף זה לא סתם לתת.. זה מקפל בתוכו עיתוי, מקוריות, איכות וכמות של דברים שהצד השני באמת נהנה מהם.

3. מאוכל משובח או מנה עשויה "על הקצה" אני מורידה דמעות תענוג של התרגשות.

4. החווייה החזקה ביותר בחיים - אנשים. אנשים טובים שיודעים כמה קשה להישאר טוב ובכל זאת בחרו להיות מי שהם. כשהם צבעוניים. ישרים כפלס מים ואותנטיים לעצמם(!) הם יכולים להיות חברים שלי. תמיד שמחה להכיר אנשים צבעוניים. על כן יש לי חברה בת 10 וחצי. וחברה בת 89 שהכרתי באוטובוס ואנחנו חברות ליגה.

5. אני נהנית להיות "סילי" - מי מידידיי מכנה אותי "דום דחקה", אני אוהבת ונהנית מאנשים ש"קוראים אותי"
ואוהבים אותי כאילו הייתי חברה שלהם מ"גן לאה". כי החוכמה שלי בתחת שלי... לא סופרת את זה יותר מדי.
כשבאות אלי חברות ומתלבלבות בעונג בבית שלי ואוהבות אותי נטו ואני אותן זה הכי אמיץ שיש.

6. מול שקר ושקרים- אני לא טולרנטית ולא סלחנית. אנשים שטוםי קינאה דוחים אותי. אני יודעת להיות ערמומית ואסטרטגית מתוחכמת בטירוף. מי שמתעסק איתי מקבל זץ. גם אם לא השנה אז בשנה הבאה.

7. אני חולה באפיסטמופיליה- קראתי בחיי כמויות ספרים בלתי ניתנות להערכה, בעיקר אינציקלופדיות ואוטוביוגרפיות של: אסטרופיסיקאים, פילוסופים פסיכיאטרים . לא נהנית מ"סתם רומן". אוהבת לצבור ידע ולהצליב אותו. בשביל לגלות שאני רוצה את ה"יורם" שלי נאמן חם סקסי ומצחיק, ללדת איתו ילדים ולרוץ לחוגים.



יוצרים שאני אוהבת לקרוא:

ליבה. כל מילה נוספת מיותרת.
זיקית. הכשרון.
רפאל. הכנות וההתפתחות האישית כפי שהיא באה לידי ביטוי באופן נדיר אצל גבר.
מאי. הכנות על גבול האקסהיביסיוניזם. הקלילות שבריח שדה הכותנה שלה מעביר בי רטט של ילדות נצחית.


דברים בהם אני מתביישת בעצמי:
1. שאני לא צמחונית.

דברים שאני אוהבת אצל עצמי:

חיה באגדה מוחשית.


את השרביט אני מעבירה לזואי- ללא גבולות! למה? - כי היא סקסית ויש לה ריח טוב.. ולמרות שאני לא מכירה אותה לעומק.. אני מרגישה שבקארמה השרביט צריכה לעבור ממני אליה. משום מה יש לי הרגשה שזואי לא קילפה הכל, ובהרגשה שלי כשהיא תקלף ותקלף בסוף יהיה שם אפרסק! 😄 נשיקות ממני "ללא גבולות" ומאיו של 34 אני מחכה לך.