לפני 19 שנים. 9 בנובמבר 2005 בשעה 10:42
מרים את הילד שלנו על הכתפיים כל הדרך חזרה מהגן.
מקשיב לאולדיז בקולי קולות ורוקד בבית וכשאני מבקשת ממת "תנמיך קצת" אתה צועק אלי ממרחק מטר "לא שומייע" ומסובב אותי לריקוד.
מזנק מהמיטה ומכין את הצידנית לטיול שתכננו לשבת.
מסתכל אלי עמוק, באמצע ה RUSH של החיים... במבט שקובע את היסודות של הקשר שלנו. אהבה.
אני? מה אני עושה במקום הזה? מתאפקת לא לחייך לא לבכות...מנסה להתרגל לחלום שמתגשם, כובשת את החרדה שזה "ייעלם פתאם".
אתה עוצר את המכונית בצד הכביש, יורד לפתע ומגיע אל הדלת שלי פותח את הדלת ומבקש ממני לצאת החוצה.
מחבק אותי חזק, מאמץ אותי. אוהב אותי כמו שאף פעם לא ידעת בעבר.
נכנס בחזרה למכונית ומשמיע ארוס רמצוטי ושר ביחד איתו כמעט לא מזייף...ממש משתדל..
אויש הזמר של הבית סילנו... אני אומרת בטון מצחיק ומחבק...
