בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שושנה אדומה

פורקת מהלב
אחרי תקופה ארוכה ( 191 ) שלא כתבתי.
אחרי שחשבתי שמיציתי.
שנגמר.
שהצורך שלי להוציא את הכאב החוצה כבר לא קיים.
שקיבלתי את התשובות שרציתי.

מסתבר שזה לא ממש ככה.

ממש לא.
לפני 19 שנים. 3 בנובמבר 2005 בשעה 17:09

קיבלתי היום חדשות טובות מבחינת הקריירה שלי.
בהפתעה 😄
הכי כיף זה הפתעה טובה.
הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לצלצל אליך.
פתאום הייתי מבולבלת.
לא ידעתי מה לעשות.
כבר לא הייתי בטוחה שאני רוצה את זה וידעתי שאתה תדע לעזור לי לקבל את ההחלטה הנכונה.
תמיד רואה את כל התמונה - זוכר את כל הבעד והנגד.
ואני לא יכולה.

כתבת לי שאני תמיד יכולה לפנות אליך,
אבל אני לא יכולה.
אני יודעת שאתם יחד.
אני מכירה אותך.
אתה בטח מספר לה הכל
ואני כבר מזמן החלטתי שהיא לא תהיה חלק מחיי ושהיא לא תדע דבר שלא ארצה שתדע.

כנראה שאין לי הרבה ברירה.
אני פשוט אצטרך לסמוך על עצמי.
אני מקוה שאוכל לבחור נכון, שאקח בחשבון את כל הפרטים הקטנים ושלא אשגה.
ושאם אשגה, שלפחות זה לא יהיה קולוסאלי אלא מזערי.

אולי כאן זה יצליח לי.
חבל לי שאתה לא יודע את זה. אני חושבת שהיית שמח לקבל את הבשורה הזו. שהיית שמח בשמחתי.

אולי יום אחד אני אהיה מסוגלת לשמוח בשמחתך.

שיהיה לך רק טוב.
(וגם לי)

בילבי - ברכות על התפקיד החדש.
מאמינה שתקבלי את ההחלטה הנכונה בשבילך.

חשוב ללמוד לסמוך על עצמנו.

מחזיקה לך אצבעות.
לפני 19 שנים
redrose - תודה בילבי :)
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י