כן!

בדיוק כמו שכלב מבין למי הוא שייך, ושהרגע התנהג יפה בליטוף בלבד, כך גם אנחנו :) 

והלילות הקרים, כשהרוח נושבת ומעלה איתה את הזיכרונות של החורף ההוא, האחרון דהיה טוב. 

כשהימים נהים קצרים והלילות מתארכים. 

פתאום מרגישים את כובד הירח. 

והזכרונות עולות כמו רוחות מין העבר ברגע שבין החיים למוות, בין לפני שנופלים אל תוך התרדמת, ובהיקץ.

ואז, אתה יודע, שיש דרך אחד לצאת לחופשי, והיא התמסרות מלאה. 

להפשיט ממך את האגו בלי להוריד מהכבוד, להבין שמקומך זה שם, על קצות אצבעות רגליה. 

הרגע הנצחי, כשאתה על ארבע, מופשט, בגוף ובנפש, מולה, שלה, מסתכל אל הרגליים היפות ועדינות, וכל מה שאתה רוצה זה להתנפל עליהן, אבל עוד לא קיבלת אישור, גם לא בטוח שתקבל. 

ברגעים האלה, אתה מבין, שזה המקום שלך באמת 

:) 

והנה, הוא על 4, ערום, ואת מתבלבטת, מנסה להבין למה זה כ"כ מחרמן אותך. מה קורה שם בתוך המוח הדפוק שלך, שמשתגע מלראות את הבחור הזה שלפני רגע חיבק אותך, והרגשת כ"כ מוגנת לידו ברחוב הקר. פתאום על 4, מנסה להסתכל אליך מלמטה, כי בכל זאת, יש גבול לגמישות של צווארו. 

ואת מתקרבת, מרגישה אותו רועד מההתרגשות. לוקחת את התיק השחור, ופותחת אותו, יש בפנים כל מה שביקשת ממנו: שוט, קולר תחלת(כי בכל זאת את מבפנים עדיין ילדה) רצועה שמתאימה לו, מחסום פה, סט קשירה. ולמטה, מתחבא לו הדבר האמיתי, את הדבר הזה שלא האמנת שיהיה לך אומץ ללכת לקנות או אפילו לכתוב למישהו, שתמיד, מאז שגילת את הבדס"מ בטעות, באותו לילה של חרמנות בגיל 16, רצית. 

סטראפ און וריטמה. 

סגור, חדש. ומנסה להבין, מה עבר לו בראש, איך הוא הרגיש כשהגיע לקנות. מה חשבו עליו. כי בין כל הדברים, זה הדבר היחיד שמסגיר אותו, גם אם בתוך חנות סקס, וגם אם מול מוכרת בלבד(את ממש מקווה שזו היתה מוכרת) כנשלט, כאחד ששילם עם הכרטיס אשראי של חבר, סמל מטופש לגבריות הביטחונית המוזרה, על מוצר, בשביל שבחורה תזיין אותו. 

את לא יודעת ממה להתחיל, או אם בכלל, לרגע הכל מרגיש לך הזוי, אבל מחליטה לזרום. אז שמה לו את האזיקים של הסט, קולר ורצועה, ומתחילה לטייל איתו בבית, זה נראה ככ סתמי ומטופש, אבל זה מרגיש לך כ"כ נכון וטוב. סוף סוף מצאת את מקומך. 

והוא, רק מנסה להגיע לרגלייך, שבורחות לו עם כל צעד. 

בראשך מיליון מחשבוץ רצות, מלהעיף אותו הביתה, עד לרעיון להזמין חברה. אפילו שאין לך באמת את מי, אין לך את החברה הזאת שתזרום על הרעיון. את רק רוצה להשפיל אותו עוד. 

אולי כפיצוי על זה שאף אחד לא התחיל איתך בבית הספר, שצחקו עליך. להה,  הית מהחננות שתמיד מצאו דרך להזדיין עם החתיך של הכיתה. 

את פשוט דפוקה ואוהבת להשפיל. עושה לך טוב. 

כמו שעושה לך טוב לראות ולהרגיש איך הוא טורף לך את הרגליים. וקצת מתבאסת שהן לא מסריחות קצת יותר, שלא באת עם הבלנדסטון. להכין אותם. אבל מי בכלל האמין שתגיעי לזה הלילה. 

והינה, הבחור היפה, עם המבטא המדהים, וקעקוע שעדיין לא הצלחת להבין, מולך, על הברכיים, מרוכז ברגליך. משקיע בכל מילימטר. 

ואת רק רוצה לזיין אותו. מנסה לחשוב איך לעשות את זה. לא מגיעה להחלטה. מתעלמת מכל מה שדיברתם, כבר לא מעניין אותך להצליף בו, לקשור אותו או להשפיל. 

שעות של שיחות על בדסמ על רעיונות, גבולות, חוויות ופנטזיות כבר לא מעניינות, רק דבר אחד. וזה להיות בתוכו. בפעם הראשונה סוף סוף, להיות זאת שחודרת. 

את מנסה לשים את הריטמה בזמן שהוא בוהה בך, אץ מרגישה את הפחד, ואת ההתרגשות שלו. והכל נתקע בצחוק שלו, שלא מתאפק כשאת מסתבכת. 

לרגע אתם שוב ידידים, הוא קם מהריצפה, עם זיקפה מטורפת לעזור לך, ואת חושבת לעצמך כמה באלך על הזין שלו. שכל זה בשבילך ובזכותך. 

הוא עוזר לך לשים, מהדק לך אותה, וזה מבליט לך את התחת. רואה אותו מהופנט. כאילו לרגע הוא שקע בו. אז מחזירה אותו למקום בעזרת סטירה, פתאום קולטת שזה כואב גם לך, שאת לא מרחמת. 

אז הגעת להחלטה, אם כבר להגשים חלום, אז עד הסוף. 

אומרת לו לחכות בדוגי, והוא, לקח לו שניה לקלוט, אבל מבצע בלי להגיד כלום, את מחליטה לא לרחם, מורחת קצת חוצר סיכה, וחודרת עד הסוף, הוא צורח, לא באמת ציפה לזה. 

את בעצמך לא מכירה את הכאב, בחיים לא זיינו אותך בתחת. אבל סה מרגיש לך כייף, גם כשזה עם זיין מפלסטיק. 

הצרחה שלו מהר מאוד הפכה לגניחות, את תוהה עם השכנים שלך שומעים, את אומנם לא מכירה אותם, אבל משתעשעת ונבוכה מלחשוב על מה יחשבו, שבשישי ב9 בערב, בזמן ארוחת שישי, יש קולות רקע.

את ממשיכה, והוא גם, רוקד לך על הזיין, מודה לך על כל סטירה בתחת. ואחרי זמן מה, כי את לפחות איבדת את תחושת הזמן. מחליטה שהגיע ההזמן לגמור.

משאירה לו את הסטראפ און בתחת ומראימה אותו על ההרגליים. ופשוט נטלת עליו, לסקס "רגיל", ונילי לגמרי, שלא אורך הרבה, אבל משחרר משתיכם את הכל. 

וכך, במיליון מחשבות בראש, את פשוט שוכבת ומחייכת, לא אכפת לך שאת מזיעה, רטובה, ודביקה. פשוט שוכבים בריצפה ומחייכים. 

את לא יודעת מה יקרה, לא רוצה לחשוב. 

פשוט נרדמת בזרועתיו. ושוב מרגישה מוגנת, ובספק, אם גם אהובה. 

מוזר לך, להשפיל את האחד שגורם לך לחייך בלילה. 

אבל את עייפה, אז דוחה את המחשבות למחר. 

כן, שם את עומדת, נבוכה, לא מאמינה שהסכמת לפגוש גבר שהכרת בדרכים המוזרות (ויותר מקובלות) של העת האחרונה. 

מה תגידי? מה הוא יחשוב שיראה אותך?, ילדה, בעצם, כבר לא,כבר תקופה משוחררת. פאק נו, שיהיה. את חושבת. ומתיישבת הספסל בפארק שקבעתם. בכל זאת, רציתם לוודא שיש עניין ולא נפלתם קורבן של תמונות ישנות מהתקופות הטובות. 

אז שם את מחכה, בקור של סוף אוקטובר, עם שמלה קיצית, סופטשל מהטיול. וכפכפים כי מי הוא בכלל שתסבלי מהעקבים, גם ככה תכף נכנסים לאוטו. 

ואז הוא הגיע, עם ג'ינס פשוט, חולצה חלקה וצמודה, ושיער קצר ופזור. חיוך תמים. יותר טוב ממה שציפית, כבר טוב, אין לך סיבה לברוח, קצת מתביישת בעצמך שחיכת רחוק בשביל לראות מי זה. מתקרבת, מחבקת אותו ומתחילים ללכת, קצת הכרות מוזרה, מצד אחד לעולם לא נפגשתם, מצד שני, כבר מכירים, את יודעת הכל עליו,או לפחות כך את חושבת, איך עלה לארץ מדרום אמריקה כשהיה ילד, על השירות הצבאי, כי בינינו, אפשר בלי לדבר על זה בארץ?, איפה טייל, איך היה במצ'ו פיצ'ו, ולמה תמיד קר לו. 

מצד שני, לא נפגשתם, וזה עדיין יושב מוזר. 

הולכים ומדברים, ממש כמו דייט רגיל. מתישהו הוא מנשק אותך, פאק, זה טוב, אבל למה הוא חיכה כ"כ הרבה? 

הוא מוביל אותך, בטוח בעצמו, טוב, בכל סאת, הבחור עשה דבר או שניים בחיים, הוא בן 25, עבודה מסודרת שאץ לא יודעת מה היא כי הוא מתחמק, סטודנט, נראה שהדודה יכולה להיות רגועה. 

ואז הוא שואל "נעלה?"

- כן, את עונה לו, רק אל תשכח את התיק. 

הוא חוזר לאוטו, ומביא תיק שחור, ועולים, אליך, עד הצלחת לארגן סופש שהשוטפה שלך אצל ההורים. 

הוא מתיישב על הספה, את מביאה לו בירה וישבת עליו, מנשקת אותו, תוך כדי נשיכות עדינות. 

את לא עשית את זה אף פעם, שיקרת לו שכבר התנסת, בעצם, כל מה שאת יודעת זה מהשעות הארוכות מול הפורנו והסיפורים, יש ככ הרבה מה לנסות, זה מרגיש פתאום ככ קשה להשתחרר, אז את מדליקה ג'וינט, מציעה לו והוא מסרב, את ממשיכה, מחכה לשחרור שזה מביא לך חתוהה מי המפגר שמסרב לך ג'וינט.

ואז את כמה, הקול לא יוצא לך, נושמת עמוק תוך כדי שהוא מסתכל ומחייך. 

ואז, סטירה, מצלצלת, כזאת שלא העזת לתת לאף אחד אף פעם. ואורמת לו

- "תתפשט וחכה לי על 4". 

והנה, הוא על 4.