כן, שם את עומדת, נבוכה, לא מאמינה שהסכמת לפגוש גבר שהכרת בדרכים המוזרות (ויותר מקובלות) של העת האחרונה.
מה תגידי? מה הוא יחשוב שיראה אותך?, ילדה, בעצם, כבר לא,כבר תקופה משוחררת. פאק נו, שיהיה. את חושבת. ומתיישבת הספסל בפארק שקבעתם. בכל זאת, רציתם לוודא שיש עניין ולא נפלתם קורבן של תמונות ישנות מהתקופות הטובות.
אז שם את מחכה, בקור של סוף אוקטובר, עם שמלה קיצית, סופטשל מהטיול. וכפכפים כי מי הוא בכלל שתסבלי מהעקבים, גם ככה תכף נכנסים לאוטו.
ואז הוא הגיע, עם ג'ינס פשוט, חולצה חלקה וצמודה, ושיער קצר ופזור. חיוך תמים. יותר טוב ממה שציפית, כבר טוב, אין לך סיבה לברוח, קצת מתביישת בעצמך שחיכת רחוק בשביל לראות מי זה. מתקרבת, מחבקת אותו ומתחילים ללכת, קצת הכרות מוזרה, מצד אחד לעולם לא נפגשתם, מצד שני, כבר מכירים, את יודעת הכל עליו,או לפחות כך את חושבת, איך עלה לארץ מדרום אמריקה כשהיה ילד, על השירות הצבאי, כי בינינו, אפשר בלי לדבר על זה בארץ?, איפה טייל, איך היה במצ'ו פיצ'ו, ולמה תמיד קר לו.
מצד שני, לא נפגשתם, וזה עדיין יושב מוזר.
הולכים ומדברים, ממש כמו דייט רגיל. מתישהו הוא מנשק אותך, פאק, זה טוב, אבל למה הוא חיכה כ"כ הרבה?
הוא מוביל אותך, בטוח בעצמו, טוב, בכל סאת, הבחור עשה דבר או שניים בחיים, הוא בן 25, עבודה מסודרת שאץ לא יודעת מה היא כי הוא מתחמק, סטודנט, נראה שהדודה יכולה להיות רגועה.
ואז הוא שואל "נעלה?"
- כן, את עונה לו, רק אל תשכח את התיק.
הוא חוזר לאוטו, ומביא תיק שחור, ועולים, אליך, עד הצלחת לארגן סופש שהשוטפה שלך אצל ההורים.
הוא מתיישב על הספה, את מביאה לו בירה וישבת עליו, מנשקת אותו, תוך כדי נשיכות עדינות.
את לא עשית את זה אף פעם, שיקרת לו שכבר התנסת, בעצם, כל מה שאת יודעת זה מהשעות הארוכות מול הפורנו והסיפורים, יש ככ הרבה מה לנסות, זה מרגיש פתאום ככ קשה להשתחרר, אז את מדליקה ג'וינט, מציעה לו והוא מסרב, את ממשיכה, מחכה לשחרור שזה מביא לך חתוהה מי המפגר שמסרב לך ג'וינט.
ואז את כמה, הקול לא יוצא לך, נושמת עמוק תוך כדי שהוא מסתכל ומחייך.
ואז, סטירה, מצלצלת, כזאת שלא העזת לתת לאף אחד אף פעם. ואורמת לו
- "תתפשט וחכה לי על 4".
והנה, הוא על 4.