כן!

- חווי. 

- כן המורה? 

- אנחנו עוד 20 דק מגיעות, תדאג שיהיה מסודר. 

- רגע, מה? - ניתוק.

מצד אחד נועה כבר ראתה אותי עם קולר בבית, מצד שני היה חד פעמי, ולא ממש דיברנו על הנושא בעבר, היא יודעת טוב מאוד כמה אני מתחרמן מהרעיון שחלק מחברות שלה מודעות מצב בבית. אבל עכשיו? ככה? 

אז אני מחליט לעשות מעשה, מוסדר את הבית, מוריד ממני את הקולר, את חבל, ושם הכל במקום.

מחליף בגדים למשהו פחות ביתי וממשיך בשלי. 

פתאום הדלת נפתחת. 

- חווי? 

- כן ארינה? 

- לא הבנתי, אני די בטוחה שלא היתה ככה בבוקר כשהלכתי. 

- נכון לא היתי בטו... 

- רד. 

- מה? 

רד, עכשיו. 

כל השיחה מתנהלת כשהיא ונועה ליד הדלת, ואני על הספה. 

אני מבין שכנראה לא חשבתי נכון הפעם, ופשוט קורע ברך, שם ידיים מאחורי הגב ומשפיל מבט. 

- יופי, עכשיו תקום, תגיד שלום לנועה, תתנצל על הקבלת פנים ותרד שוב ליד הדלת. 

אני עושה בדיוק מה שהיא אמרה ורואה שנועה קצת נבוכה אבל תוך כדי חיוך אומרת שזה בסדר, ואז יורד לידן. 

- רשמתי לך עונש נוסף בקבוצה (אותה קבוצת וואטסאפ של שנינו איפה שהיא רושמת כל דבר לא בסדר שאני עושה בשביל שלא תפספס אף עונש בהמשך, הרשימה די ארוכה בנתיים). 

- לך תביא את הדברים שהורדת בלי אישור, את כולן. 

בנתיים נועה מתיישבת בספה ובוהה, 

- את בסדר נועה? שואלת ארינה. 

- כןכן, אל תתני לי להפריע לך, אני בנתיים אכין לעצמי קפה. 

- חווי, היא אומרת לי עם סימן עם היד, אני ישר קם, מכין לה קפה ומביא לה שולחן  

- תודה. 

- חווי, תחזור ורד. 

אני יורד מולה, בזמן שנועה בוהה בנו מהסלון, ארינה מחזירה את הקולר ואת הקשירה לידיים.

- ככה זוכרת שהשארתי אותך. 

על הכלוב היא לא אומרת כלום אבל היא יודעת שלא היתי מוריד בלי רשות. בכל זאת, גם לי יש גבול לחוצפה. 

- איך המגפונים החדשים שקניתי חווי?

- יפות.

- יפות מה? 

- יפות המורה, אני עונה לה בטון נבוך בזמן שנועה לא ממש מצליחה להפסיק להסתכל. 

- תראה לי כמה אהבת. 

אני יורד לנעליים ונותן נשיקה לכל אחת, בדיוק כפי שהיא אוהבת. 

- יופי, עכשיו תקום, תכין גם לי קפה ותביא למרפסת. 

אני מוצא את שתיהן יושבות במרפסת עם סיגריה, מגיש לה את הקפה, בזמן שהיא אומרת לי תודה מסמנת לי לחזור לסלון.

- אם נצטרך אותך נקרא לך.

אני חוזר לספה, קשור, מקולר, עם זין שעומד להתפוצץ בתוך הכלוב ותחושה של אופוריה, נבוך ולא ברור, עברו חודשיים מאז שהתחלתי לשרת אותה, וזה מצב לא ברור, מתי ארינה ומתי המורה. 

מתי לגיטימי להתווכח, ומתי זה גורר עונש, שנינו לומדים ביחד את זה, אבל התחושה של לשרת אותה מול מישהי שרואה היא מביכה ומשחררת. 

עוד שבוע עמוס נגמר, מהשבועות שעוברים מהר מבלי לשים לב כבר סופש.

בשישי בעיקר התאפסנו על עצמינו, דיברנו, ראינו שדרות, חזרנו להיות זוג במקום שותפים לדירה, פגשנו חברים ובעיקר ישנו. 

ואז שבת, אני מתערר ממגע נעים בשיער ובביצים, קצת מופתע אבל כבר חרמן מדי לחשוב, עוברים כמה דקות וכבר גמרתי. 

היא:

- לך תתקלח, ותחזור לחדר.

אני לא באמת יש לי סיבה להתנגד, ממילא זה מה שתכננתי. 

- רד. 

אני זוכר את הפקודה הישנה הזאת ויורד ישר על הברכיים מולה, אז היא שמה עליי את  קולר הלבן. 

- קום, תנעל את עצמך ותביא את המפתח. 

אני עושה את מה שהיא אומרת במהירות שמאפשר כלוב מעלי אקספרס שלא ככ משתף פעולה, חוזר להיות על הברכיים מולה ומגיש לה את המפתח. 

- יופי חווי, עכשיו תכין לי קפה. 

יורד למטה להכין לה קפה וכשחוזר להגיש לה אני רואה אותה לבושה, ושואל עם יוצאים לאנשהו. 

- אני כו, קבעתי עם נועה לקפה, חוזרת בצהריים ונאכל משהו. אם יש קרייזיס, המפתח חירום במקום. 

מסיימת את הקפה, ורגע לפני שיוצאת אני מקבל נשיקה אוהבת, ופקודה נוספת. 

- תביא את החבל האדום. 

מדובר בסט קשירה גאוני, חבל אדום בעל שני סוגרים פשוטים מכיוונים מנוגדים, שבעצם הדרך היחידה לפתוח היא בהפעלת כוח נגדי, מה שאי אפשר לעשות כשהוא סגור עליך, והוא מאפשר תנועה של עד 80 ס"מ בין יד ליד, ככה, אתה חופשי לתפקד בצורה כמעט רגילה, אבל תמיד זוכר שאתה בעצם לא חופשי. 

חוזר להגיש לה אותו, והיא שמה אותו עליי עם הידיים מקדימה.

- שיהיה לך יום כייפי.

וכך השאירה אותי, נעול, קשור, ועם קולר. 

- חווי, אנחנו בדרך הביתה. תוסיף עוד מקומם לשולחן.

המשך יבוא. 

וכך, לאט לאט אני עובר על המגפונים שלך, מנשק כל נקודה ונקודה עד שאת קמה, ניגשת לדלת, יוצאת מהדירה. בלי להגיד לי כלום, משאירה אותי ליד הספה, מבולבל, ובלי לדעת מה לעשות, כעבור כמה דקות חוזרת עם התיק שהבאת איתך. 

אני נשאר במקום ואת מחייכת אליי. 

- "חבל שנשארת שם, כבר היה לי עונש מוכן על זה קמת", ומסמנת לי לגשת אליך. 

שמה עליי קולר ורצועה שהוצאת מהתיק ואני לא יכול שלא לדמיין מה עבר על אותו קולר לפני, אבל מתבייש מדי לשאול, אז את אומרת

-"אין לך מה לחשוש, כל הציוד הוא חדש, אני לא מערבבת, הכנתי את התיק הזה לאחר הפרידה האחרונה". 

ומשהו בי נרגע, את מובילה אותי לחדר שלי, אחרי ששאלת מה הוא כי בכל זאת, פעם ראשונה בדירה ולא רצית לחלל את החדר של השותפה, ושם אומרת לי להתפשט, אני עושה זאת על 4, ואת שוב מאוכזבת שהלך העונש. 

"בסוף אני אעניש אותך, חבל להשתדל", את מוציאה רתמה ומסמנת לי, מנסה לעזור לך לשים אך מסתבך, בכל זאת, לא משהו שאני עושה בשגרה, קצת צוחקים עד שהיא בול במקום. 

מעמידה אותי על הברכיים ליד הכיסא שלי, מחברת דילדו מרשים, ישר, מוקפד בפרטים, כזה שגורם לי להרגיש לא מספיק גברי לידו ובו זמנית מלחיץ, מצמידה לי אותו לפנים ואני מנשק אותו. 

שניה אחרי זה מקבל סטירה והבנתי שסוף סוף נפלתי. 

"מי אישר לך לנשק לי את הזין?"

"סליחה גברתי", ועוד סטירה. 

אני שותק, ואז מצמידה לי שוב ואני מתפק. 

"יופי, ואתה לא מוריד ממני את העיניים". 

אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח, את נותנת לי כמה סטירות עדינות עם הדילדו, בדיוק כמו שהיתי עושה לכל הסטוצים שהיתי איתן. 

אני נשאר במקום אך פותח את הפה.

"רואה, אתה מתחיל ללמוד לבד". 

אחרי כמה משחקים, מסמנת לו לעלות על המיטה. 

אני עולה, נעמד על 4, מרים את התחת ומוריד את הראש ושם את הידיים לצד הראש, בדיוק כמו שאמרת פעם באחת השיחות שאת אוהבת.

מרגיש משהו קר מסתובב סביב חור התחת. 

- "אתה יודע שכל דבר שמפריע לך אתה יכול להגיד נכון?"

- "נכון". 

- "יופי, עכשיו תבקש יפה".

- "בבקשה תזייני אותי נעה".

- "איך אני אזיין אותך?"

- "נעה, בבקשה תזייני אותי בתחת, תתני לי להיות הזונה שלך ". כל הזמן הזה את מעבירה אצבע סביב החור שלי. 

- "אבל איך?"

- "בבקשה תזייני אותי בתחת, תהפכי אותי לזונה שלך נעה, אני רוצה את הזין שלך בתוכי". 

אז לאט לאט מתחילה לדחוף אותו, בעדינות יתרה, מוסיפה חומר ותופסת אותי במותניים בזמן שאני גונח מהנאה וכאב כייף. 

וכשאת בפנים אני מקבל ספאנק עדין בתחת, ואני מתחיל לזוז לאט לאט לפי התפיסות שלך, וכך עד שאני גומר. 

- "לא חשבתי שיהיה ככ מהר, אבל לא נורא, זאת בכל זאת אני", בזמן שאת מוציאה אותו מהתחת שלי. 

ונותנת לי דחיפה קטנה בצד שאשכב על הגב, מתיישבת לי על הבטן מסתכלת עליי כמה שניות ועוברת לשבת לי על הפנים, את זזה ולא נותנת לי לעשות כלום עד שאת גומרת כמה פעמים.

- "חייבת להגיד שלא באמת חשבתי שתזרום, לרוב מקבלים פיק ברכיים בפעם הראשונה".

- "שאני אגיד לך לא?"

- "תכלס" ויוצאת להתקלח. 

אחרי המקלחת עד שוב עם אותה שמלה, אותם מגפונים וחיוך יפה. 

- "יאללה, אני זזה, נשארת אצל חברה באזור, אני אדבר איתך". מושיטה לי יד לנשק. 

- "אל תשכח שאתה לא מתקלח עד שקיבלת ממני הודעה ;)". 

אחרי חודש מאותה החלקה ימינה באפליקציה סוף סוף נפגשים, מי היה מאמין שדווקא האפליקציה ונילית ודי סאחית יצא משהו כזה. 

בחודש אחרון דיברנו הרבה, בהתחלה התלהבות של עוד מאצ', אחרי זה נהיה כייף, ואז טסת אז לא באמת היה אפשר לקבוע דייט, אז המשכנו לדבר, בהתחלה התבאסתי, חשבתי שזה עוד תרוץ זול בשביל למזמז את הדייט, אבל שלחת תמונות, אז דיברנו, ובאחת השיחות הרבות בוואצאפ שלחתי תמונה, ממ כזה, מצחיק עם קונוטציה בדס"מית קלה, אז אמרתי שאין מה להפסיד, אז שאלתי, בידיעה שאותה שאלה תסיים את הקשר אבל הפתעת אותי עם ה"כן" שלך, ואז עוד ממ והפעם רמיזה עבה על כך שלא אני יהיה שמי שיזיין אותך, אלא כנראה להפך. 

בימים לאחר מכן חקרנו אחד את השניה, מאיפה ההכרות, ממתי, למה? סיפרת שאת כבר שנים בתוך זה, מספר פרטנרים/נשלטים לתקופה, עם אחד אפילו חשבתם לגור ביחד אבל זה התפוצץ על שטויות, הסברת לי איך את אוהבת את הקפה שלך, את קיפול הבגדים, ואיך אמורים לחכות לך כשאת מגיעה, אבל גם הרגעת ואמרת שאת לא מחפשת עבד, משרת אלא בן זוג להנות ולחוות איתו. 

אז קבענו להיפגש, דייט ראשון, אחרי חודש שהרגיש כמו שנה, הגעתי לתחנת הרכבת לאסוף אותך, חיכיתי שם כמה דק וראיתי אותך מגיעה, עם אותה שמלה שהתייעצת עליה איתי ומגפונים חומים ותיק גב שחור. שילוב סקסי כזה של ניגודיות.

עלית לאוטו ונישקתי לך את היד, שנינו מבינים את הסימן. 

הנסיעה היתה קצרה, התיישבנו בבר, דיברנו, צחקנו, ומשם המשכנו לדירה, אמרת שלא מאמינה שזרמת ואני לא האמתי שהשותפה לא תהיה בדיוק ביום היחיד שאת פנויה. 

הגענו לדירה, ואיך שהדלת ננעלה שמעתי את המילה שכ"כ חיכיתי לה

- "רד" - ואני נזכרתי מכל השיחות שלנו, שהסברת לי בדיוק מה עליי לעשות.

ישר כרעתי ברך במקום, השפלתי מבט וחיכיתי, עמדת מולי, מטר וקצת, מספיק רחוק שלא אראה כלום חוץ מהמגף שלך, שמעתי רעש של צילום, ושמעתי אותך מסתובבת סביבי, בוחנת, ואני בקושי מתאפק אבל יודע שלא כדאי, אז נשאר במקום. 

אחרי דקה שהרגישה כמו נצח אמרת לי סוף סוף

- "אתה יכול לנשק את המגף", והרמת את הרגל לכיוון הראש שלי. אחרי הנשיקה הראשונה הורדת את הרגל ואני ידעתי שאני צריך לבוא אליו. 

את העקב של המגף השני הרגשתי מהר מאוד על הראש, מונח בעדינות שמזכירה לי לא לקום. 

-  "לא באמת חשבתי שתזרום, הרוב רק מדברים וקופאים במקום" ואני באתי להרים את הראש וראש לענות והרגשתי את העקב לוחץ ומחזיר אותי למקום

- "אתה בנתיים בסדר, אל תהרוס". הסתובבת והתיישבת בספה, אני נשארתי במקום, עד שאמרת לי "בוא" ולמזלי המשכת עם "על 4 כמובן" כי בדיוק באתי לקום. 

וכך כשאני על 4, עם מבט מושפל, ליד הספה שהשותפה הביאה שבוע לפני כן, ואת מולי, אני מתחיל לאבד חיבור לעולם ומתחיל להתמסר לך. 

הכאב הזה, שאי אפשר להנות ממנו, גם לא להיגמל. 

הכאב שכמה שנים לא הרגשתי שוב כאן

וכשאני על ארבה, נבוך, ובו זמני מאושר. לא בדיוק מבין

הרי, מצד אחד בא לי להמשיך להוביל את הקשר, כמו שהובלתי את השיחות, את דייטים, ואפילו את הסקס אבל, מצד שני, כשהקולר עליי, גם אם רוצה להתנגד, לתת לה לאלף אותי, זה כבר מאוחר מדי, את האילוף שלי עברתי מזמן, ועכשיו אני מציית. בלי לשים לב.

מתחיל לפחד שתחשוד. מה תחשוב אם תדע על כל הארפתקאות הבדסמיות, לילות בדאנג'ן. ושיחות בכלוב. או על הכלוב בכלל, ועל הבלוג? למה לא סיפרתי לה. 

ובלי לשים לב, תוך כדי כל המחשבות האלה, אני מטייל בדירה, על 4, כבר ערום, ומובל על ידיה, רודף אחרי העקבים שלה.

היא צוחקת, צחוק שש כייף, צחוק שכייף לשמוע. 

ואז היא מתכופפת, תופסת לי את הראש בין הברכיים, ומלטפת אותי.

ואז קולט שהיא בלי תחתונים, החוטיני השחור זרוק בין הרגליים שלה, מנסה להתקרב  

ואז, משוכה מהקולר ולאריה, סטירה, עדינה, אבל שמבהירה מי מחליטה כאן.  

ואז שואלת בטון רגוע וסוטה. 

-מה אתה רוצה? 

-לאכול אותך, עונה לה. 

עוד סטירה, הפעם חזקה. 

-לא זוכרת שהכלבים מדברים.

- הב הב 

-יופי, ושוב מלטפת, ומשחררת את קולר.

אני לא זז, מחכה שתגיד לי לזוז. 

ואז קמה, וזורקת את חוטיני לצד השני של חדר, ומתיישבת על הספה. 

תביא אותם, אומורת. ואני, בלי למצמץ, רץ על 4, תופס עם הפה, ומגיש לה אותם ביד.

יופי, ושוב זורקת אותם, וכך נמשך זמן מה, כשאני עם זיקפה מטורפת. 

ואז בפעם ה6 או 7, פשוט שמה אותם בצד. 

ממקמת אותי מול הכוס שלה, שמה את רגליה מעליי, וסוף סוף זה קורה. 

אני מתפל עליה, מלקק, אוכל, מריח, סוגד לה. 

ככה במשך כמה דקות עד שכמעט גומרת, מרגיש את הגוף שלה רועד, ואת הגניחות. 

ואז, קמה, מורידה לי עת הקולר, מתפשטת. 

שוכבת על הספה ואז. 

סקס. 

- תמיד רציתי כלב, היא אמרה, אבל אמא אף פעם לא הסכימה לי. 

ועכשיו, אני עמוסה מדי, זה לא יהיה פייר להביא כלב שישב לבד בבית. 

ולגמה עוד שלוק מהבירה. 

עוד דייט כייף איתה, דייט מי סופר כמה, סקס טוב, ונילי, אבל טוב, אפילו יש חיבה. 

ההפסקות מעולם הבדסמ עושות לי טוב, לפעמים אני תוהה למה בכלל אני חוזר לחרא הזה כל פעם מחדש, הרי לך תמודד עם שולטת, וכבר הבנתי שלשלוט זה לא זה, למרות שקיבלתי פידבקים טובים ומשום מה קל יותר להזרים בנות וניליות לשם, גם אם כיוונתי הפוך. 

הפעם לא נסיתי. לא סיפרתי, גם לא כפנטזיה או התקופה שעברה, אפילו לא רמזתי. 

מתחיל לחשוב בעצמי שנגמלתי מהעולם הקסום הזה. 

ואז חוזרים לדירה שלה,יש לה דירה ריקה, השטופה שלה חזרה הביתה, וסוף סוף אפשר לנצל את הספה החדשה. 

כבר במעלית לא מצליחים להתאפק. 

סהכ קומה שלישית, רבל יותר מדי בירות.

נכנסים לדירה, ושוכבים בספה, מתמזמזים, משתדל לא לגמור, בכל זאת התחרמנו כל הערב אחרי תקופה שלא ראיתי אותה. ואז היא מפסיקה. 

 מסתכלת עליי בעיניים, עם המבט הסוטה הזה, הכ"כ מאפנט ושוב אומרת לי, תמיד רציתי כלב. 

-בוא ננסה משהו חדש. חכה כאן. 

והולכת לחדר של השוטפה שלה. 

לאחר כמה שניות חוזרת עם ארגז ורוד יחסית גדול ונראה לא כבד במיוחד, על הארגז רשום "לייקה" ויש ציור של עצם. 

-מה זה?, שאלתי למרות שיש לי תחושה שאני יודע מה זה, הרי השטופה שלה לסבית, ודי פעילה בעולם הבדסמ, למרות שאף פעם לא דיברנו על זה, היא מככבת בתמונות ובלוג כאן. אבל אמרתי שהפעם אני לא פותח את הנושא הזה. 

ואז היא מספרת שלפני כמה ימים השוטפה שלה סיםרה לה על משחק מגניב, פאפי פליי- ומתחילה לפרט, כי הרי שנינו ונילים לגמרי ;)

אמרתי לה שנשמע נחמד ושיכול להיות כייף לגוון, אז באתי לקחת את הקולר הורוד שבארגז (כי תמיד הבנות רוצות להישלט לא?)

והיא עצרה אותי, וחזרה על המשפט בפעם השלישית ליליה, תמיד רציתי כלב. 

אז קמה, ושמה עלי את את קולר, בלי לדעת שהלב שלי פועם על 200, שזה אחד הדברים האהובים עליי, אבל אני זורם עם זה, החא כאן מלמדת אותי משהו חדש.

אחרי הקולר, אומרת לי להתפשט, תוך כדי שמשחקת לי בביצים, ובלי התראה מוקדם, אצבע בפנים. 

גניחה של כייף וכאב. ואז לוחשת לי, לכלבים יש זנב. ומוציאה מהארגז פלאג-זנב, תוך שניה הוא בפנים. 

ואניב עומד שם, ערום, עם קולר וזנב, יחד עם בחורה שהכרתי בפאב ועדיין לא מצליח להבין מה קורה. 

לפני שמצליח לסיים את המחשבה מרגיש משיכה מהצוואר, כבר עם רצועה, כלפי מטה, בלי שאלות יורד מהר על 4.

בדיוק כמו שכלב מבין למי הוא שייך, ושהרגע התנהג יפה בליטוף בלבד, כך גם אנחנו :) 

והלילות הקרים, כשהרוח נושבת ומעלה איתה את הזיכרונות של החורף ההוא, האחרון דהיה טוב. 

כשהימים נהים קצרים והלילות מתארכים. 

פתאום מרגישים את כובד הירח. 

והזכרונות עולות כמו רוחות מין העבר ברגע שבין החיים למוות, בין לפני שנופלים אל תוך התרדמת, ובהיקץ.

ואז, אתה יודע, שיש דרך אחד לצאת לחופשי, והיא התמסרות מלאה. 

להפשיט ממך את האגו בלי להוריד מהכבוד, להבין שמקומך זה שם, על קצות אצבעות רגליה. 

הרגע הנצחי, כשאתה על ארבע, מופשט, בגוף ובנפש, מולה, שלה, מסתכל אל הרגליים היפות ועדינות, וכל מה שאתה רוצה זה להתנפל עליהן, אבל עוד לא קיבלת אישור, גם לא בטוח שתקבל. 

ברגעים האלה, אתה מבין, שזה המקום שלך באמת 

:)