כן!

אחרי כמעט שנה של תכנונים על הטיול הקינקי הראשון שלנו סוף סוף זה קרה. 

זה התחיל בשעון מעורר מוקדם מדי התארגנות שכללה כמובן לנעול אותי בכלוב, לשים עליי קולר ולצאת. 

הטיול התחיל בסיבוב בסופר, בחסות הקור היה קל להסתיר את הקולר הלבן והגדול תחת חמצוואר, קניות, קפה לנסוע. 

איך שעלינו על כביש 6 חיברת את הרצועה וכך המשכנו כל הנסיעה לצפון הרחוק, קצת משיכות עדינות שהזכירו לי שהיום אני חווי, התלמיד, הנשלט, המשרת וגור שלך.

שנינו רצינו בקצת סשן בטבע אך שנינו ידענו שזה לא יקרה, לא באמת ציפינו למצוא פינה שקטה ויבשה ביום קר, אחרי שבוע של גשם ובמהלך חופש חנוכה אבל העיקר הרצון.

זה לא הוריד מההרגשה הכיפית וממיסת מוח של להיות נעול עם קולר ורצועה בנסיעה כשאולי נהגים אחרים רואים אותי, עם קולר תחת החמצוואר בתצפית כשעוד אנשים מסביב אבל רק שנינו יודעים, לאט לאט המוח שלי נזל.

ואז חזרנו הביתה, קשרת לי את הידיים, והושבת אותי להסתכל עליך מעוננת, כשאני קרוב אבל לא מספיק. הרגשתי את ההשפלה, הטייזינג שמחרמנים, מכניעים ומזכירים לי שאני שלך, לשרותך אבל רק כשאת רוצה.

לאחר שגמרת מספיק פעמים, דאגת לי כמו שרק את יודעת.

היה טיול ראשון מכמה, ועוד נמצא את הפינה שלנו. 

תודה שאת איתי המורה,

שלך, חווי

חזרתי הביתה מוקדם, לא קורה הרבה אבל הסתדר דווקא ביום שאת בחופש, אז איך שנכנסתי אני רואה אותך על הספה, ניגש להגיד שלום ולאחר הנשיקה מקבל סטירה, שנינו יודעים שזו אחת הדרכים שלך להכניס אותי לדמות של חווי. 

אני קופא לכמה שניות ואז מודה לך. 

- תחזור אתה מוכן. אומרת לי עם חיוך סוטה. 

- כן המורה, עונה לך והולך להתקלח, לנעול את עצמי וחוזר לסלון נעול, ומגיש לך ביחד אחת את המפתח וביד השניה את הקולר. 

עבר הרבה זמן מאז שנכנסנו לדמות, השגרה, קצת עומס וקצת מהחיים הפריעו. 

- כל הכבוד חווי, עונה לי תוך כדי שאת שמה עליי את הקולר. 

- רד. ואני ישר יודע לרדת על 4 שתניחי עליי את הרגליים.

ככה עובר עוד פרק מהסדרה שתוך כדי את מקרבת לי לפה את הרגל שאנשק וממשיכה לראות. 

- תכין לי קפה. אומרת לי בקול רגוע ואני ישר קם ומבצע, חוזר ומגיש לך לשולחן ליד הספה. 

- תגיד, אולי נסע היום לקנות את החולצה שרצית? 

- אפשר, עונה לך וחוטף סטירה.

- אפשר מה? 

- אפשר המורה. 

- יופי, אז יאללה, נצא. נוסעים לקניון הקרוב, בפעם הראשונה אחרי כמה חודשים שאני יוצא מהבית נעול שזה לא למסיבה. 

- איך אתה? שואלת בדאגה וחיוך. 

- בסדר המורה, קצת מח פירה, אבל בסדר. 

- יופי, אגב, קבעתי אם רוני אחרי הקניות, אז כשנחזור צריך לסדר. 

- רוני?! היא יודעת?? 

- חווי? 

סליחה המורה, אבל היא יודעת? 

- לא לפרטי פרטים, אבל היא יודעת שאתה תשרת אותנו, אמרת לי בחיוך. 

- איכשהו דיברנו על המסיבה האחרונה ומשם התגלגלה השיחה, היא דווקא נשמעה די מסוקרנת, לא חשבתי שיפריע לך

 - לאלא, לא מפריע, פשוט, הופתעתי המורה. 

- אז יופי, כי קבענו לסרט ונצטרך אותך שם חווי. 

- כן המורה. 

הגענו מוקדם בשלל תירוצים של פקקים אבל תכלס, רק רצינו שזה יתחיל, מסיבה שניה סה"כ. 

אחרי קצת ריבים אם הציוד כבר היה הכל מוכן, קולר, רצועה, אזיקי ידיים ורגליים (ששכחת להביא את התופסנים אבל בסדר), כלוב והמפתח שלו על צווארך. 

סיבוב קטן ומרגישים את ההתרגשות שלך, מתלבטת עם עצמך ואיתי אם זה בסדר, אני עונה לך כן באיזו פינה ליד הבמה מוצא את עצמי עם תחת חשוף חוטף ממך כמו שאף פעם לא חטפתי ועדיין אני יודע שאת מתאפקת. 

- לך תחזיר לקימברלי את הקיין חווי. 

- כן המורה. 

ואז אני חוזר מורידה אותי במרכז המועדון על הברכיים. 

מסמנת לי עם הרגל להתחיל לנשק לך את נעל הימנית ועם הרגל השמאלית מוודא שאני לא מרים את הראש. 

אני מאבד תחושת זמן, משתדל לא לפספס שום נקודה, ורק רוצה לגעת אבל יודע שזה לא אפשרי. 

מתבאס שקיין כבר לא אצלך אבל ממשיך. 

היו עוד הרבה חוויות, רגעים וסשנים כייפים, זה רק טעימה של רגע מיוחד. 

וככה עוד נמשיך להנות. 

ולקימברלי, תודה על ההזמנה, על יחס החם, ועל אירוע נהדר. 

נתראה בפעם הבאה. 

תודה המורה. 

חברים הזמינו אותנו לקפה ועוגה, בשבת אחר הצהריים. 

לכאורה עוד מפגש בין זוג חברים. אבל אז שאלת 

-ואם נסע כשאתה נעול? תוך כדי שאת נוגעת בי ויודעת שאני לא אתנגד, לא כשאת נוגעת בי. 

וככה עוד צעד לעבר פנטזיות ומימושים חדשים. 

אומנם לא היה מח פירה, אבל בהחלט חוויה שעוד נמשיך להעצים. 

אני חוזר הביתה מוקדם, וכפי שביקשת מתקלח, נועל את הזין, מתלבש, ומחכה לך בספה. 

אחרי חצי שעה שהמוח שלי לאט לאט נוזל וקצוצים של תחילת הנעילה, את מגיעה והדבר ראשון שאומרת לי זה אל תתקרב, אני מזיעה ולא כייף לי. 

את יודעת שאני מאוד רוצה לקבל אותך כמו שצריך.

- טוב, אני מתארגנת ויוצאים. 

- טוב המורה.

- חכה לי על הברכיים בחדר. 

את נכנסת להתקלח בזמן שאני מארגן את החדר. 

ומחכה על הברכיים שתצאי, מייבש אותך ומלביש אותך לפי מה שאת בוחרת, נועל לך את הסנדלים ומסיים בנשיקה על יד. 

- כל הכבוד חווי, נראה לי אתחיל לנעול אותך יותר, אתה ממש מועיל. 

- תודה המורה. 

- שמת את מה שביקשתי? 

- כן המורה, עונה לך תוך כדי שמגיש לך את השלט של הבאטפלאג.

- כל הכבוב. 

ואז יוצאים, את מסכימה לנהוג כי בכל זאת, פעם ראשונה שיוצא מהבית שיש לי משהו תקוע בתחת, נוסעים לקניון, את צריכה נעליים לחתונה. 

נכנסים לחנות גדולה ותוך כדי שאת מתלבטת ומפעילה את הרטט למספר שניות ומחייכת.

 - חווי? 

- כן ה.. ארינה?

- מה אתה אומר? שואלת כשאת מראה לי 2 סנדלי עקב, את יודעת כמה חולשה יש לי לזה, וכמה המוח שלי נמס מהמצב. 

- שתיהן יפות. 

- אז תעזור לי לנסות אותן. אומרת לי תוך כדי שאת מתיישבת ומגישה לי את הנעליים.  

אני הולך לבקש את המידה שלך, וחוזר יחד עם המוכרת.

מגיש לך את הקופסאות ואת ממשיכה לשבת ומסתכלת עליי 

ואז אני מרגיש את הרטט, מתכופף, מוריד לך את הסנדלים ונועל לך את נעל הראשונה, ואז השנייה. 

את הולכת רצת סביב החנות וחוזרת. 

האת שואלת את המוכרת, בחורה צעירה, שלא ממש ברור מה היא חושבת על הסיטואציה, איזו היא חושבת שעדיף, והיא מצביעה על הרגל הימנית, אז שואלת אותי, ואני דווקא חושב שהשמאלית יותר יפה, עקב דק יותר ופחות זקנה. 

- טוב אני אקח את שתיהן. אומרת תוך כדי שמתיישבת ואני יורד להחליף לך שוב לסנדלים שלך. 

המוכרת לוקחת את  קופסואת ואת מכבה את הרטט. 

אחרי שמשלמת, חוזרים לאוטו ושואלת איך אני. 

- היה מביך המורה, אבל ממש מחרמן. 

- ואיך התחת שלך חווי? 

- בסדר המורה. לא ככ ברור לי מה עונים על שאלה כזו. 

- יופי, כי כשנגיע הביתה אני הולכת לזיין לך אותו. אומרת לי תוך כדי שמתחילה נסיעה.

- חווי. 

- כן המורה? 

- אנחנו עוד 20 דק מגיעות, תדאג שיהיה מסודר. 

- רגע, מה? - ניתוק.

מצד אחד נועה כבר ראתה אותי עם קולר בבית, מצד שני היה חד פעמי, ולא ממש דיברנו על הנושא בעבר, היא יודעת טוב מאוד כמה אני מתחרמן מהרעיון שחלק מחברות שלה מודעות מצב בבית. אבל עכשיו? ככה? 

אז אני מחליט לעשות מעשה, מוסדר את הבית, מוריד ממני את הקולר, את חבל, ושם הכל במקום.

מחליף בגדים למשהו פחות ביתי וממשיך בשלי. 

פתאום הדלת נפתחת. 

- חווי? 

- כן ארינה? 

- לא הבנתי, אני די בטוחה שלא היתה ככה בבוקר כשהלכתי. 

- נכון לא היתי בטו... 

- רד. 

- מה? 

רד, עכשיו. 

כל השיחה מתנהלת כשהיא ונועה ליד הדלת, ואני על הספה. 

אני מבין שכנראה לא חשבתי נכון הפעם, ופשוט קורע ברך, שם ידיים מאחורי הגב ומשפיל מבט. 

- יופי, עכשיו תקום, תגיד שלום לנועה, תתנצל על הקבלת פנים ותרד שוב ליד הדלת. 

אני עושה בדיוק מה שהיא אמרה ורואה שנועה קצת נבוכה אבל תוך כדי חיוך אומרת שזה בסדר, ואז יורד לידן. 

- רשמתי לך עונש נוסף בקבוצה (אותה קבוצת וואטסאפ של שנינו איפה שהיא רושמת כל דבר לא בסדר שאני עושה בשביל שלא תפספס אף עונש בהמשך, הרשימה די ארוכה בנתיים). 

- לך תביא את הדברים שהורדת בלי אישור, את כולן. 

בנתיים נועה מתיישבת בספה ובוהה, 

- את בסדר נועה? שואלת ארינה. 

- כןכן, אל תתני לי להפריע לך, אני בנתיים אכין לעצמי קפה. 

- חווי, היא אומרת לי עם סימן עם היד, אני ישר קם, מכין לה קפה ומביא לה שולחן  

- תודה. 

- חווי, תחזור ורד. 

אני יורד מולה, בזמן שנועה בוהה בנו מהסלון, ארינה מחזירה את הקולר ואת הקשירה לידיים.

- ככה זוכרת שהשארתי אותך. 

על הכלוב היא לא אומרת כלום אבל היא יודעת שלא היתי מוריד בלי רשות. בכל זאת, גם לי יש גבול לחוצפה. 

- איך המגפונים החדשים שקניתי חווי?

- יפות.

- יפות מה? 

- יפות המורה, אני עונה לה בטון נבוך בזמן שנועה לא ממש מצליחה להפסיק להסתכל. 

- תראה לי כמה אהבת. 

אני יורד לנעליים ונותן נשיקה לכל אחת, בדיוק כפי שהיא אוהבת. 

- יופי, עכשיו תקום, תכין גם לי קפה ותביא למרפסת. 

אני מוצא את שתיהן יושבות במרפסת עם סיגריה, מגיש לה את הקפה, בזמן שהיא אומרת לי תודה מסמנת לי לחזור לסלון.

- אם נצטרך אותך נקרא לך.

אני חוזר לספה, קשור, מקולר, עם זין שעומד להתפוצץ בתוך הכלוב ותחושה של אופוריה, נבוך ולא ברור, עברו חודשיים מאז שהתחלתי לשרת אותה, וזה מצב לא ברור, מתי ארינה ומתי המורה. 

מתי לגיטימי להתווכח, ומתי זה גורר עונש, שנינו לומדים ביחד את זה, אבל התחושה של לשרת אותה מול מישהי שרואה היא מביכה ומשחררת. 

עוד שבוע עמוס נגמר, מהשבועות שעוברים מהר מבלי לשים לב כבר סופש.

בשישי בעיקר התאפסנו על עצמינו, דיברנו, ראינו שדרות, חזרנו להיות זוג במקום שותפים לדירה, פגשנו חברים ובעיקר ישנו. 

ואז שבת, אני מתערר ממגע נעים בשיער ובביצים, קצת מופתע אבל כבר חרמן מדי לחשוב, עוברים כמה דקות וכבר גמרתי. 

היא:

- לך תתקלח, ותחזור לחדר.

אני לא באמת יש לי סיבה להתנגד, ממילא זה מה שתכננתי. 

- רד. 

אני זוכר את הפקודה הישנה הזאת ויורד ישר על הברכיים מולה, אז היא שמה עליי את  קולר הלבן. 

- קום, תנעל את עצמך ותביא את המפתח. 

אני עושה את מה שהיא אומרת במהירות שמאפשר כלוב מעלי אקספרס שלא ככ משתף פעולה, חוזר להיות על הברכיים מולה ומגיש לה את המפתח. 

- יופי חווי, עכשיו תכין לי קפה. 

יורד למטה להכין לה קפה וכשחוזר להגיש לה אני רואה אותה לבושה, ושואל עם יוצאים לאנשהו. 

- אני כו, קבעתי עם נועה לקפה, חוזרת בצהריים ונאכל משהו. אם יש קרייזיס, המפתח חירום במקום. 

מסיימת את הקפה, ורגע לפני שיוצאת אני מקבל נשיקה אוהבת, ופקודה נוספת. 

- תביא את החבל האדום. 

מדובר בסט קשירה גאוני, חבל אדום בעל שני סוגרים פשוטים מכיוונים מנוגדים, שבעצם הדרך היחידה לפתוח היא בהפעלת כוח נגדי, מה שאי אפשר לעשות כשהוא סגור עליך, והוא מאפשר תנועה של עד 80 ס"מ בין יד ליד, ככה, אתה חופשי לתפקד בצורה כמעט רגילה, אבל תמיד זוכר שאתה בעצם לא חופשי. 

חוזר להגיש לה אותו, והיא שמה אותו עליי עם הידיים מקדימה.

- שיהיה לך יום כייפי.

וכך השאירה אותי, נעול, קשור, ועם קולר. 

- חווי, אנחנו בדרך הביתה. תוסיף עוד מקומם לשולחן.

המשך יבוא. 

וכך, לאט לאט אני עובר על המגפונים שלך, מנשק כל נקודה ונקודה עד שאת קמה, ניגשת לדלת, יוצאת מהדירה. בלי להגיד לי כלום, משאירה אותי ליד הספה, מבולבל, ובלי לדעת מה לעשות, כעבור כמה דקות חוזרת עם התיק שהבאת איתך. 

אני נשאר במקום ואת מחייכת אליי. 

- "חבל שנשארת שם, כבר היה לי עונש מוכן על זה קמת", ומסמנת לי לגשת אליך. 

שמה עליי קולר ורצועה שהוצאת מהתיק ואני לא יכול שלא לדמיין מה עבר על אותו קולר לפני, אבל מתבייש מדי לשאול, אז את אומרת

-"אין לך מה לחשוש, כל הציוד הוא חדש, אני לא מערבבת, הכנתי את התיק הזה לאחר הפרידה האחרונה". 

ומשהו בי נרגע, את מובילה אותי לחדר שלי, אחרי ששאלת מה הוא כי בכל זאת, פעם ראשונה בדירה ולא רצית לחלל את החדר של השותפה, ושם אומרת לי להתפשט, אני עושה זאת על 4, ואת שוב מאוכזבת שהלך העונש. 

"בסוף אני אעניש אותך, חבל להשתדל", את מוציאה רתמה ומסמנת לי, מנסה לעזור לך לשים אך מסתבך, בכל זאת, לא משהו שאני עושה בשגרה, קצת צוחקים עד שהיא בול במקום. 

מעמידה אותי על הברכיים ליד הכיסא שלי, מחברת דילדו מרשים, ישר, מוקפד בפרטים, כזה שגורם לי להרגיש לא מספיק גברי לידו ובו זמנית מלחיץ, מצמידה לי אותו לפנים ואני מנשק אותו. 

שניה אחרי זה מקבל סטירה והבנתי שסוף סוף נפלתי. 

"מי אישר לך לנשק לי את הזין?"

"סליחה גברתי", ועוד סטירה. 

אני שותק, ואז מצמידה לי שוב ואני מתפק. 

"יופי, ואתה לא מוריד ממני את העיניים". 

אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח, את נותנת לי כמה סטירות עדינות עם הדילדו, בדיוק כמו שהיתי עושה לכל הסטוצים שהיתי איתן. 

אני נשאר במקום אך פותח את הפה.

"רואה, אתה מתחיל ללמוד לבד". 

אחרי כמה משחקים, מסמנת לו לעלות על המיטה. 

אני עולה, נעמד על 4, מרים את התחת ומוריד את הראש ושם את הידיים לצד הראש, בדיוק כמו שאמרת פעם באחת השיחות שאת אוהבת.

מרגיש משהו קר מסתובב סביב חור התחת. 

- "אתה יודע שכל דבר שמפריע לך אתה יכול להגיד נכון?"

- "נכון". 

- "יופי, עכשיו תבקש יפה".

- "בבקשה תזייני אותי נעה".

- "איך אני אזיין אותך?"

- "נעה, בבקשה תזייני אותי בתחת, תתני לי להיות הזונה שלך ". כל הזמן הזה את מעבירה אצבע סביב החור שלי. 

- "אבל איך?"

- "בבקשה תזייני אותי בתחת, תהפכי אותי לזונה שלך נעה, אני רוצה את הזין שלך בתוכי". 

אז לאט לאט מתחילה לדחוף אותו, בעדינות יתרה, מוסיפה חומר ותופסת אותי במותניים בזמן שאני גונח מהנאה וכאב כייף. 

וכשאת בפנים אני מקבל ספאנק עדין בתחת, ואני מתחיל לזוז לאט לאט לפי התפיסות שלך, וכך עד שאני גומר. 

- "לא חשבתי שיהיה ככ מהר, אבל לא נורא, זאת בכל זאת אני", בזמן שאת מוציאה אותו מהתחת שלי. 

ונותנת לי דחיפה קטנה בצד שאשכב על הגב, מתיישבת לי על הבטן מסתכלת עליי כמה שניות ועוברת לשבת לי על הפנים, את זזה ולא נותנת לי לעשות כלום עד שאת גומרת כמה פעמים.

- "חייבת להגיד שלא באמת חשבתי שתזרום, לרוב מקבלים פיק ברכיים בפעם הראשונה".

- "שאני אגיד לך לא?"

- "תכלס" ויוצאת להתקלח. 

אחרי המקלחת עד שוב עם אותה שמלה, אותם מגפונים וחיוך יפה. 

- "יאללה, אני זזה, נשארת אצל חברה באזור, אני אדבר איתך". מושיטה לי יד לנשק. 

- "אל תשכח שאתה לא מתקלח עד שקיבלת ממני הודעה ;)". 

אחרי חודש מאותה החלקה ימינה באפליקציה סוף סוף נפגשים, מי היה מאמין שדווקא האפליקציה ונילית ודי סאחית יצא משהו כזה. 

בחודש אחרון דיברנו הרבה, בהתחלה התלהבות של עוד מאצ', אחרי זה נהיה כייף, ואז טסת אז לא באמת היה אפשר לקבוע דייט, אז המשכנו לדבר, בהתחלה התבאסתי, חשבתי שזה עוד תרוץ זול בשביל למזמז את הדייט, אבל שלחת תמונות, אז דיברנו, ובאחת השיחות הרבות בוואצאפ שלחתי תמונה, ממ כזה, מצחיק עם קונוטציה בדס"מית קלה, אז אמרתי שאין מה להפסיד, אז שאלתי, בידיעה שאותה שאלה תסיים את הקשר אבל הפתעת אותי עם ה"כן" שלך, ואז עוד ממ והפעם רמיזה עבה על כך שלא אני יהיה שמי שיזיין אותך, אלא כנראה להפך. 

בימים לאחר מכן חקרנו אחד את השניה, מאיפה ההכרות, ממתי, למה? סיפרת שאת כבר שנים בתוך זה, מספר פרטנרים/נשלטים לתקופה, עם אחד אפילו חשבתם לגור ביחד אבל זה התפוצץ על שטויות, הסברת לי איך את אוהבת את הקפה שלך, את קיפול הבגדים, ואיך אמורים לחכות לך כשאת מגיעה, אבל גם הרגעת ואמרת שאת לא מחפשת עבד, משרת אלא בן זוג להנות ולחוות איתו. 

אז קבענו להיפגש, דייט ראשון, אחרי חודש שהרגיש כמו שנה, הגעתי לתחנת הרכבת לאסוף אותך, חיכיתי שם כמה דק וראיתי אותך מגיעה, עם אותה שמלה שהתייעצת עליה איתי ומגפונים חומים ותיק גב שחור. שילוב סקסי כזה של ניגודיות.

עלית לאוטו ונישקתי לך את היד, שנינו מבינים את הסימן. 

הנסיעה היתה קצרה, התיישבנו בבר, דיברנו, צחקנו, ומשם המשכנו לדירה, אמרת שלא מאמינה שזרמת ואני לא האמתי שהשותפה לא תהיה בדיוק ביום היחיד שאת פנויה. 

הגענו לדירה, ואיך שהדלת ננעלה שמעתי את המילה שכ"כ חיכיתי לה

- "רד" - ואני נזכרתי מכל השיחות שלנו, שהסברת לי בדיוק מה עליי לעשות.

ישר כרעתי ברך במקום, השפלתי מבט וחיכיתי, עמדת מולי, מטר וקצת, מספיק רחוק שלא אראה כלום חוץ מהמגף שלך, שמעתי רעש של צילום, ושמעתי אותך מסתובבת סביבי, בוחנת, ואני בקושי מתאפק אבל יודע שלא כדאי, אז נשאר במקום. 

אחרי דקה שהרגישה כמו נצח אמרת לי סוף סוף

- "אתה יכול לנשק את המגף", והרמת את הרגל לכיוון הראש שלי. אחרי הנשיקה הראשונה הורדת את הרגל ואני ידעתי שאני צריך לבוא אליו. 

את העקב של המגף השני הרגשתי מהר מאוד על הראש, מונח בעדינות שמזכירה לי לא לקום. 

-  "לא באמת חשבתי שתזרום, הרוב רק מדברים וקופאים במקום" ואני באתי להרים את הראש וראש לענות והרגשתי את העקב לוחץ ומחזיר אותי למקום

- "אתה בנתיים בסדר, אל תהרוס". הסתובבת והתיישבת בספה, אני נשארתי במקום, עד שאמרת לי "בוא" ולמזלי המשכת עם "על 4 כמובן" כי בדיוק באתי לקום. 

וכך כשאני על 4, עם מבט מושפל, ליד הספה שהשותפה הביאה שבוע לפני כן, ואת מולי, אני מתחיל לאבד חיבור לעולם ומתחיל להתמסר לך. 

הכאב הזה, שאי אפשר להנות ממנו, גם לא להיגמל. 

הכאב שכמה שנים לא הרגשתי שוב כאן