עוד שבוע עמוס נגמר, מהשבועות שעוברים מהר מבלי לשים לב כבר סופש.
בשישי בעיקר התאפסנו על עצמינו, דיברנו, ראינו שדרות, חזרנו להיות זוג במקום שותפים לדירה, פגשנו חברים ובעיקר ישנו.
ואז שבת, אני מתערר ממגע נעים בשיער ובביצים, קצת מופתע אבל כבר חרמן מדי לחשוב, עוברים כמה דקות וכבר גמרתי.
היא:
- לך תתקלח, ותחזור לחדר.
אני לא באמת יש לי סיבה להתנגד, ממילא זה מה שתכננתי.
- רד.
אני זוכר את הפקודה הישנה הזאת ויורד ישר על הברכיים מולה, אז היא שמה עליי את קולר הלבן.
- קום, תנעל את עצמך ותביא את המפתח.
אני עושה את מה שהיא אומרת במהירות שמאפשר כלוב מעלי אקספרס שלא ככ משתף פעולה, חוזר להיות על הברכיים מולה ומגיש לה את המפתח.
- יופי חווי, עכשיו תכין לי קפה.
יורד למטה להכין לה קפה וכשחוזר להגיש לה אני רואה אותה לבושה, ושואל עם יוצאים לאנשהו.
- אני כו, קבעתי עם נועה לקפה, חוזרת בצהריים ונאכל משהו. אם יש קרייזיס, המפתח חירום במקום.
מסיימת את הקפה, ורגע לפני שיוצאת אני מקבל נשיקה אוהבת, ופקודה נוספת.
- תביא את החבל האדום.
מדובר בסט קשירה גאוני, חבל אדום בעל שני סוגרים פשוטים מכיוונים מנוגדים, שבעצם הדרך היחידה לפתוח היא בהפעלת כוח נגדי, מה שאי אפשר לעשות כשהוא סגור עליך, והוא מאפשר תנועה של עד 80 ס"מ בין יד ליד, ככה, אתה חופשי לתפקד בצורה כמעט רגילה, אבל תמיד זוכר שאתה בעצם לא חופשי.
חוזר להגיש לה אותו, והיא שמה אותו עליי עם הידיים מקדימה.
- שיהיה לך יום כייפי.
וכך השאירה אותי, נעול, קשור, ועם קולר.
- חווי, אנחנו בדרך הביתה. תוסיף עוד מקומם לשולחן.
המשך יבוא.