אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כן!

חוויות וחלומות מן העבר, הווה ועתיד.
בשביל לדעת מה אמיתי, רק צריך לשאול
לפני 3 שבועות. 27 באפריל 2024 בשעה 10:16

- חווי. 

- כן המורה? 

- אנחנו עוד 20 דק מגיעות, תדאג שיהיה מסודר. 

- רגע, מה? - ניתוק.

מצד אחד נועה כבר ראתה אותי עם קולר בבית, מצד שני היה חד פעמי, ולא ממש דיברנו על הנושא בעבר, היא יודעת טוב מאוד כמה אני מתחרמן מהרעיון שחלק מחברות שלה מודעות מצב בבית. אבל עכשיו? ככה? 

אז אני מחליט לעשות מעשה, מוסדר את הבית, מוריד ממני את הקולר, את חבל, ושם הכל במקום.

מחליף בגדים למשהו פחות ביתי וממשיך בשלי. 

פתאום הדלת נפתחת. 

- חווי? 

- כן ארינה? 

- לא הבנתי, אני די בטוחה שלא היתה ככה בבוקר כשהלכתי. 

- נכון לא היתי בטו... 

- רד. 

- מה? 

רד, עכשיו. 

כל השיחה מתנהלת כשהיא ונועה ליד הדלת, ואני על הספה. 

אני מבין שכנראה לא חשבתי נכון הפעם, ופשוט קורע ברך, שם ידיים מאחורי הגב ומשפיל מבט. 

- יופי, עכשיו תקום, תגיד שלום לנועה, תתנצל על הקבלת פנים ותרד שוב ליד הדלת. 

אני עושה בדיוק מה שהיא אמרה ורואה שנועה קצת נבוכה אבל תוך כדי חיוך אומרת שזה בסדר, ואז יורד לידן. 

- רשמתי לך עונש נוסף בקבוצה (אותה קבוצת וואטסאפ של שנינו איפה שהיא רושמת כל דבר לא בסדר שאני עושה בשביל שלא תפספס אף עונש בהמשך, הרשימה די ארוכה בנתיים). 

- לך תביא את הדברים שהורדת בלי אישור, את כולן. 

בנתיים נועה מתיישבת בספה ובוהה, 

- את בסדר נועה? שואלת ארינה. 

- כןכן, אל תתני לי להפריע לך, אני בנתיים אכין לעצמי קפה. 

- חווי, היא אומרת לי עם סימן עם היד, אני ישר קם, מכין לה קפה ומביא לה שולחן  

- תודה. 

- חווי, תחזור ורד. 

אני יורד מולה, בזמן שנועה בוהה בנו מהסלון, ארינה מחזירה את הקולר ואת הקשירה לידיים.

- ככה זוכרת שהשארתי אותך. 

על הכלוב היא לא אומרת כלום אבל היא יודעת שלא היתי מוריד בלי רשות. בכל זאת, גם לי יש גבול לחוצפה. 

- איך המגפונים החדשים שקניתי חווי?

- יפות.

- יפות מה? 

- יפות המורה, אני עונה לה בטון נבוך בזמן שנועה לא ממש מצליחה להפסיק להסתכל. 

- תראה לי כמה אהבת. 

אני יורד לנעליים ונותן נשיקה לכל אחת, בדיוק כפי שהיא אוהבת. 

- יופי, עכשיו תקום, תכין גם לי קפה ותביא למרפסת. 

אני מוצא את שתיהן יושבות במרפסת עם סיגריה, מגיש לה את הקפה, בזמן שהיא אומרת לי תודה מסמנת לי לחזור לסלון.

- אם נצטרך אותך נקרא לך.

אני חוזר לספה, קשור, מקולר, עם זין שעומד להתפוצץ בתוך הכלוב ותחושה של אופוריה, נבוך ולא ברור, עברו חודשיים מאז שהתחלתי לשרת אותה, וזה מצב לא ברור, מתי ארינה ומתי המורה. 

מתי לגיטימי להתווכח, ומתי זה גורר עונש, שנינו לומדים ביחד את זה, אבל התחושה של לשרת אותה מול מישהי שרואה היא מביכה ומשחררת. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י