פשוט אני

להוריד את השכבות, 

לקלף מעצמי את האישה היומיומית,
להגיע אחרי יום עמוס, 
לקלף אותי. 

להשאיר בחוץ את כל הדאגות,
את כל המחשבות. 
לנחות לברכיים. 
להניח ראש. 
בלי מילים. 
נשימות עמוקות, 
ליטוף מתמשך. 
ושקט. 
לעשות את המעבר הזה. 
להגיע הביתה.
במובן העמוק. 
כאן, 
ברגע הזה, 
זו רק אני, הוא והשקט שלי.
היכולת שלי להיות, 
פשוט אני.