שלום לכולם ! אני נהנת לכתוב ואם זה ימצא חן בעינכם (למען האמת גם אם לא זה פחות מעניין אותי) אני חושבת שאני אתחיל לכתוב כאן ולחלוק את זה איתכם.
הוא נכנס לדירה אחרי שהיא פתחה לו את הדלת. הוא נכנס עם ראש מורכן ולא העיז להסתכל עליה היא סגרה את הדלת ונשענה עליה , הוא הסתובב ובמאית השנייה נפל לרגליה . היא עמדה זקופה גבוהה עיניים אפורות בהירות, שיער חום ארוך חזה שופע ישבן עם בשר ופנים טובות , היא תמיד הייתה זו שכולם חשבו שהיא הילדה הטובה של החבורה כך היא נראתה עדינה וחלשה אבל האמת הייתה אחרת היה לה כוח רב כול כך וזה גם מה שהקסים את העבד שלה הוא לא יכל להתנגד לה לחשוב בכלל שהם קרובים במעמדם הוא היה כלום לידה ולא בגלל שהוא לא היה שווה אלה כי היא הייתה הרבה יותר ממנו . " מלכתי אני מתנצל כול כך " אמר כשהו מנשק את קצות האצבעות של רגליה של הגברת שלו . הוא הרגיש שאפילו זה כבוד גדול מידי בשבילו והוא לא ראוי לגעת בה. " מלכתי באמת לא יודע איך אעזתי לחשוב שאני יכול לענות לך בחוצפה בטלפון " הוא הפסיק ללקק את כפות רגליה והרים מבט אליה מצפה כבר לעונש , לסטירה בעיטה כול דבר , בכול פעם אחרת שהוא היה מפשל היא כבר הייתה צועקת עליו או מענישה אותו ופה היא אדישה עמדה עם פנים נטולות רגש וצפתה בו מלקק את רגליה. "מלכתי בבקשה אני עבדתי ולא ישנתי כמה ימים רצוף ולא הצלחתי להתרכז בשיחה שלנו , ופשוט נרדמתי " קולו כבר נשבר ועיניו היו מלאות בדמעות הוא רק רצה שאחרי שבועיים שהיא התעלמה ממנו הוא יוכל לשוב להיות שלה , הוא לא דימיין חיים בלעדיה או לשאת את המחשבה שהיא תעזוב אותו. היא עמדה שם מסתכלת עליו בוכה על הרצפה. בקושי מעיז לגעת בה מרוב אשמה שהוא מרגיש. היא התרוממה מהדלת והלכה לחדר שלה הביא קולר כלבים ושמה עליו , היא הקטינה אותו לולאה אחרי לולאה וכשהו היה צמוד לצווארו ללא מרווח הקטינה עוד לולאה היא שאלה אם הוא יכול לנשום והוא ענה לה מבלי לחשוב פעמיים " כן גבירתי , תודה גבירתי !" קולו היה שמח יותר כי היא לא זרקה אותו ולא נטשה אותו למרות שהמחשבה הזו כבר הרגה אותו מבפנים שבועיים הוא הרגיש פתאום הקלה מטורפת . היא התכופפה והייתה קרובה לפניו , חיוך עלה על פניו של העבד , כמו כלב שלא ראה את בעליו חודש הוא רק רצה להיות איתה ושמח כול כך לראות אותה עד שרק מעצם המחשבה הזין שלו כבר עמד, היא התעלמה מהתרגשותו של העבד לחלוטין. היא הושיטה יד תפסה את את הלולעה של הקולר הרימה אותו למלעה בלי שום התרעה מוקדמת והעבד כמעט נחנק . היא גררה אותו למקלחת וזרקה אותו פנימה והלכה משם. הוא נשאר שם מוטל על הרצפה הקרה של האמבטיה מנסה להבין מה יקרה עכשיו , היא תחזור ? היא מענישה אותו ככה ? מה יקרה ליחסים שלהם ? היא תזרוק אותו כמו צעצוע שבור ? אלו היו 10 דקות הכי ארוכות בחייו . היא חזרה הרימה את העבד מהריצפה מהקולר והכניסה לאמבטיה . העבד שכב על רצפת האמבטיה והמלכה שלו פתחה את ברז המים ומים קפואים אחלו לזרום . הכול נעשה בדממה מוחלטת המלכה לא דיברה והעבד לא העיז לפנות אליה. המים אחלו להגיעה לפניו של העבד והוא התרומם מעט , המלכה חיכתה עוד כמה שניות וסגרה את הברז . המים היו קפואים העבד כבר רעד ומרוב קור עורו אחל לשרוף. המלכה הייתה מעליו הניחה את ידיה על כתפיו, הוא הסתכל עליה ופניה היו אדישות לחלוטין, ברגע הזה הוא הבין שאין שום סיכוי שהוא ישרוד את זה. היא דחפה את כתפיו בכוח למים הקרים עד שכול ראשו היה במים הקפואים והוא לא יכל לנשום. בהתחלה הוא פשוט קיבל את זה שהוא לא ינשום אבל הזמן חלף והוא החל להחנק בלי לחשוב הוא ניסה בטבעיות לעלות על פני המים ולנשום אבל ידיה של המלכה היו עדיין על כתפיו , חזקות, לא מרפות. הוא התחיל להלחץ וניסה לעלות למעלה בכוח אך המלכה הייתה חזקה וידיו החליקו על דפנות האמבטיה . בסוף היא שחררה מכתפיו והרימה אותו מהקולר . הוא התנשם בכבדות הריאות שרפו לו והכאב היה מטורף . "מלכתי בבקשה אני מתחננן אני רוצה לנשום ... בבקש" הוא לא סיים את המשפט והיא דחפה אותו שוב למים הוא החליק והיה מחוסר כול כוח להתנגד אליה. כול שנייה ניראתה כמו נצח וראותיו שרפו כמו אש היא העלתה אותו לפני המים ושוב הוא היה מתחנן ואומר שכואב לו ושהוא לא יכול יותר בתיווקה שהוא לא יחזור למים הקפואים ושוב ושוב היא הייתה ממשיכה. בסוף היא הוציאה אותו מהמים. הוא לא יכל לדבר מרוב התנשמות הוא נשם כול נשימה כאילו היא האחרונה בחייו . היא הרימה אותו מהקולר וזרקה על הרצפה של חדר הרחצה עדיין מתנשם ומנסה להסדיר נשימה הוא זחל לכפות רגליה ואחל מנשק אותן. "אין בעייה אני רואה שאתה לומד להעריך רק כשלוקחים ממך אז ככה זה יהיה" היא עמדה מעליו ודיברה בקול קר , שונה כול כך ממה שהיה . " אתה כניראה לא מבין אתה מדהים בידיוק כמו שטיחון חמוד של כניסה לבית , אתה מעולה במה שאתה אבל אתה כלום ואותך אפשר להחליף אין לי למה להתאמץ אני פשוט יכולה להחליף אותך בכול יום את יכול למצוא את עצמך איפשהו , בכול מקום שהוא לא איתי " היא לא סיימה לדבר והעבד פרץ בבכי והרים את פניו למלכה "בבקשה מלכתי ..." קולו היה שבור "אני מתחנן אני אעשה הכול ולעולם יותר לא אקבל דבר כמובן מעליו אפילו האוויר שאני נושם זה כי את מרשה לי ואני אסיר תודה על כול נשימה ונשימה" . בכול מקרה אחר שהוא היה קוטע את דבריה הוא כבר היה חוטף והוא אולי רצה שזה מה שהיא תעשה כי ככה זה יראה שהיא עדיין מלכתו ושהוא עדיין שייך לה. היא רק עמדה בפנים חסרות רגש ונהנתה ממראה העבד הזרוק לרגליה שרעד מקור ובכה. " מלכתי בבקשה אני מתחנן בבקשה ...." הוא לא הצליח לעצור את הדמעות פשוט המחשבה שהוא יאבד אותה את היחידה אז זו שהייתי אוויר לנשימה עבורו הייתה יותר ממה שהוא יכל לשאת. המלכה הנמיכה את קולה והוא נשמע מתוק כול כך , " עייפות , זה מה ששבר אותך ? חושב שלא לישון כמה ימים נותן לך את הזכות פשוט לענות לי בגסות וללכת לישון ?" . המלכה חיברה רצועה לקולר של העבד והובעלה אותו על ארבע מחוץ לחדר האמבטיה היא השאירה אותו בסלון ואמרה לו לחכות , היא חזרה מהחדר עם תיק שחור גדול , "תיק ההפתעות" . "תגיד לי עשיתה את מה שביקשתי ממך ?" שאלה את העבד הכורע על ארבע ורועד מקור כי הוא היה עדיין רטוב כולו. " כן מלכתי לא ישנתי משלשום בלילה" הוא ענה וקיווה בליבו שזה היה עונש קשה מספיק והחלק הקשה מאחוריו. " מעולה , כי יודע מה יקרה עכשיו ? אנחנו הולכים לעבור סדרת חינוך מתישה ביותר וניראה אותך נרדם לפני שאני אסיים איתך" היא אמרה בקול רגוע עם חיוך כאילו היא מודיעה לו הודעה משמחת רק שהעבד כבר פחד פחד מוות , כשהמלכה מחייכת זה סימן שהיא תכנס בו בכול הכוח והוא יענש בחומרה יתרה. זה התחיל בקשירה שלו לכיסא פלסטיק ידיו היו אזוקות ורגליו נקשרו לרגליו של הכיסא וחשפו את איברו , הוא ישב ככה לא מסוגל להגן על עצמו והמלכה הוציאה שוט , השוט האהוב עליה עם 8 רצועות עור וכול מכה הייתה נוראית יותר מהשנייה "אחת ... שתיים ... שלוש . .. " העבד ספר את המכות בצייטנות כמו שהמלכה לימדה אותו בערך מהמכה החמישית קולו הפך שקט והדמעות כבר כיסו את כול פניו ." אני לא שמעתי את האחרון, ספור מההתחלה " פנתה עליו המלכה ואחזה בפניו בכוח . " כן גבירתי " הוא אמר בקול בוכה ורם ואחל לספור שוב . כשהמלכה כבר הייתה מרוצה מגוונו האדום של איברו של העבד היא זרקה את השוט לרצפה. היא הושיטה את היד ומחצה את הביצים שלו בכוח , צעקת כאב נפלטה מפיו של העבד. "בבקשה מלכתי.... בבקשה זה כואב" הוא הסתכל על מלכתו ובכה מכאבים , היא חייכה עליו וחיזקה את אחיזתה עוד יותר ."מסכן שלי " היא הרימה את יד אחת ונגבה את הדמעות שלו ."חבל שאתה כבר בוכה , כי רק התחלנו .,.". בהמשך של אותו הערב הוא ספג עוד מגוון של הצלפות בכול מקום אפשרי ערכת החשמל לא ירדה מעיבר מינו וגרמה לו לצעקות כאב וגלי דמעות בכול פעם שהוא חשב שמסכת הסבל נגמרה. לבסוף כבר היא שחררה אותו מהקשירות והוא נפל לרצפה מהכיסא מחוסר כול כוח , הוא זחל לרגליה של המלכה "מלכתי ... בבקשה בבקשה ....תסלחי לי " הוא הרים את מבטו למלכה . " טוב יש לך 10 דקות לנקות את כול הבלגן שנשאר באמבטיה ולסדר את כול הצעצועים והכול לתיק השחור אני מחכה לך בחדר השינה שלי " היא אמרה והלכה לחדרה . העבד קם בקושי וגרר את עצמו לסיים את המוטל עליו בזמן , הימים ללא השינה עשו את שלהם והוא כבר בקושי הלך אבל הוא ידע שאם לא יעמוד בזמן מצבו יהיה גרוע יותר . לבסוף הוא סיים הכול והגיע לחדרה של מלכתו . הוא נכנס לחדר זוחל על ארבע ומלכתו כבר לבשה פיג'מה חמודה כמו שהיא אהבה משהו רך ומחמם, וכפות רגליה המקסימות היו שרועות קדימה על המיתה . " אני שמחה שאתה עומד בזמנים כמעט סיימנו להיום , אתה עייף ?" שאלה המלכה בקול דואג אבל לא הצליחה להסתיר את החיוך המרושע מעט שהיה על פניה . " כן מלכתי אני מאוד עייף" הוא ענה ורעד עבר בגופו למראה חיוכה הגדל והמתרחב של מלכתו . היא קמה מהמיתה ובידייה אזיקים היא אזקה את ידיו הובילה אותו בחזרה לסלון היא הושיבה אותו שוב על כיסא הפלסטיק וקשרה אותו שוב רק שהפעם הוא היה מעט משוחרר יכל לזוז קצת. היא הביאה איתה חומר סיכה ולבשה ככפות גומי , היא התחילה לשחק עם אצבעה סביב החור שלו , העבד בכול כוחו הסתיר את ההנה שהוא חווה , רק זה חסר לו שהיא תראה כמה כיף לו ותפסיק . ואז אצבע חדרה לתוכו ועוד אחת ומלכה אחלה משחקת איתו , העבד אחל לגנוח מרוב הנאה , איברו כבר עמד קשה וזקוף רק מתחנן שיגעו בו . " מלכתי אני יכול..." מלמל העבד והשתתק מיד ורק המשיך לגנוח , הוא הצטער שפתח את פיו , בדרך כלל היה כמו עבד טוב מבקש רשות לגמור ואם היה מצב רוחה טוב או הוא היה עבד טוב מאוד מלכתו הייתה נותנת לו את התחושה המדהימה בעולם ומרשה לו לגמור , אבל עכשיו המצב שונה אין סיכוי שבעולם שהיא תתן לו לגמור ." אני מבינה שניסתה לבקש לגמור ?" התקרבה המלכה ולחשה באוזנו תוך כדי שהיא ממשיכה לשחק עם התחת שלו. היא הוצעיה את אצבעותיה והכניסה ללא כול התרעה מוקדמת ויברטור ענק לישבנו . הוא נכנס עם קושי רב אך המלכה לא ויתרה עד שהוא כולו היה בפנים . היא הפעילה אותו והעבד אחל להתנועה בכיסא , מתנשף וגונח הוא הזיז את מותניו. המלכה התסכלה עליו והוצאה ריבוע בד עם ארבעה חוטים מחוברים היא קשרה את הריבוע מעל הויברטור לרגליו של העבד כדי שהויברטור ישאר במקומו , איברו של העבד אחל לנזול והמלכה מיהרה למחוץ אותו וקראה לעבד " חמוד אתה חושב שכיף לך " היא הוציה כלוב עשוי רצועות עור שמקטינים ומגדילים שבקצהו ישנב כיפת מתכת עם מוט מתכתי הנכנס לתוך איבר המין ככה לעבד לא יהיה שום סיכוי לגמור היא הלבישה אותו על הזין של העבד והדקה את החגורות התרחקה כמה צעדים אחורה והתפעלה מעבודתה . הוא היה קשור לכיסא אבל הניעה את מותניו , הוא גנח ובכה על מר גורלו ורצונו לגמור יחד עם חוסר העונים שלו הותירו את המלכה מרוצה. המלכה התקרבה נשקה לו על הלחי ושמה מחסום לפיו . " זהו ככה יותר טוב אחרת תפריעה לי לישון" אמרה , עיניו של העבד נפתחו בהפתעה מנסה להבין את פשר הדברים . "כן כן, אני הולכת לישון עכשיו אבל אתה לא זכיתה ברשות שלי לישון כמו שאמרתי אתה מעריך רק כשלוקחים לך משהו אז היום אתה לא תישן זהו לילה טוב לך מחר בבוקר ניראה מה מצבך" אמרה המלכה והלכה לחדרה משאירה את העבד לילה של בכי מרוב הנאה וסבל.
