הרשימה של קייסי

ארבעת העבדים הוצאו מהכלובים. הצוות של האחוזה בה גרה הגבירה אזק את ידיהם של העבדים החדשים שהגיעו. אחד אחרי השני הם קולחו במים קפואים, ועבד נוסף קירצף את עורם כמעט עד זוב דם במטרה להסיר כול טיפת ליכלוך שהייתה עליהם. אחרי המקלחת הם נלקחו לרופא שבחן אותם מבחוץ ומבפנים וממודא שאין להם שום מחלה ושהם בריאים. לבסוף הם נלקחו לחדר גדול ומרוהט, על הקירות היו תמונות רבות ועל הרצפה פרוש שטיח לבן שניראה כמו השלג הראשון. העבדים הוכנסו לחדר והושבו על הבירכיים, ידיהן אזוקות מאחורי גבם, והם ערומים ונקיים. רעש העקבים המוכר נשמע מגיע מהמסדרון והגבירה פתחה את הדלת מהקצה השני של החדר. "הינה הם!" קראה הגבירה בהתרגשות, היא נעצרה לפני השטיח והפנתה את מבטה למשרת שעמד לצידה. הוא היה מבוגר משאר העבדים והצוות שהיה בבית שיערו השחור החל להאפיר אך גופו היה שרירי וחסון הוא לבש חליפה וכפפות לבנות על ידיו. הגבירה נקשה באצבעותיה והוא ללא מילים נפל לריצפה ובידיים רועדות פתח את הרצועות של נעלי העקב וחלץ אותן. "גבירתי" הוא אמר והתרומם לעמוד בחזרה לצידה כשהוא מעיף מבט מלא בוז לעבר הרביעיה שישבה לה בציפיה על הרצפה. "כן, אני יודעת מה אתה חושב, אני זוכרת מה הבטחתי לך עכשיו בבקשה השאר אותנו לבד וקח את הנעליים האהובות שלי איתך, השטיח פה רך כול כך. אני מעדיפה ללכת עליו יחפה" הגברת אמרה מבלי להסתקל על המשרת והתקדמה לעבר העבדים החדשים. המשרת הלך לאחור וסגר את הדלת מאחוריו. "אז מה יש לנו פה?" הגבירה התהלכה לה מול השורה הכנוע שישב על הרצפה. העבדים לא יכלו להסיר ממנה מבט, ואת ההתרגשות שלהם הם גם לא יכלו להסתיר, לא בצורה בה ישבו. "טוב כלבים יקרים אני רוצה להסביר לכם פשוט וללא הרבה מורכבות מה יקרה מהיום" היא התקופפה וקולה כבר לא היה רק מתוק אלה העביר צמרמורת על גבם של העבדים. הגברת תפסה את איברו של אחד מהם, איברו שגם ככה אחל להזדקר התקשח כמו אבן בידה. "נחמד, נחמד מאוד למרות שאתה מסורס אתה מגיע לזקפה" היא אמרה ואחלה מושך את איברו בכוח, העבד אחל לצרוח מכאב ונפל על פניו, הוא כמעט נפל על הגבירה שפשוט התרוממה והתקדמה לעבד הבא. "אויי גם אתה שמח לראות אותי?" אמרה הגברת ואחלה להכות בידיה על איברו הזקוף של העבד השני, הוא לא צעק רק התחנן בבכי. "גבירתי בבקשה ... גבירתי בבקשה תסלחי לי" הוא פנה לגברת בניסיון למנוע ממנה להמשיך להתעלל בו. "או אני רואה שמישהו פה יודע איך להיות עבד טוב אולי אתה עוד תשרוד את האילוף..." היא הניחה לעבד השני והתקדמה לשלישי. לעבד השלישי היה איבר מרשים בגודלו והוא היה הגדול מבין השלושה אך הוא אינו עמדץ "אני לא מוצאת חן בעינך? אולי אתה מעדיף אדונים על פני גבירות" שאלה אותו הגברת כשהיא משחקת עם איברו. "לא גבירתי , את מדהימה, אחרי הסירוס ...." העבד אחל לדבר והשפיל את מבטו. "חבל.." קולה היה מלאה אכזבה והיא שמטה את איברו מידיה . היא התקרבה לעבד הרביעי, היה זה אותו עבד שהיה שונה שנוף של השלושה האחרים, מצולק , לא מסורס ופניו הביעו התרגשות אך היה שם עוד משהו, כניראה הרצון לברוח, הרי אותו עבד לא היה עבד מלידה והוא זכר את חיי החופש. "כן אתה ..." הגברת התקרבה עליו והביטה בו . "אותך אני הכי רוצה לשבור ..." היא דיברה עליו ואחזה בביצים של העבד. "תגיד, אולי גם אותך אני יכולה לסרס ? מה דעתך ? נקשור אותך, ואז אני אקח חבל ואהדק את הבסיס של הזין שלך ובידיים מיומנות אני אחתוך לך את הביצים ?" היא דיברה עם חיוך וקולה היה רגוע כאילו שאלה אותו על סוג התה המועדף עליו ולא על מה שהיה הסיוט הכי גדול ממנו פחד מאז שהוא הפך לעבד. פניו הלבינו וכול מראהו המוכן לקרב נעלם בין רגע. "לא , אל תעשי את זה. בבקשה, אני אעשה הכול אל תעשי את זה !" הוא אחל לצעוק עליה בעודו מנסה לקום. היא הושיבה אותו בכוח רב שהעבד לא ציפה שיהיה לגבירה עדינת מראה כזו. אחרי שהוא ישב בחזרה על ברכיו היא תפשה בביצים שלו שוב אבל הפעם אחלה למעוך אותם בכוח. "אתה יודע הכאב שאתה חש עכשיו הוא כלום לעומת הסירוס עצמו" היא דברה עליו בזמן שהוא צעק בקולי קולות ."שחררי אותי, שחררי זה כואב , כואב!" הוא צעק והיא לא הרפתה ממנו. "יודע מה מעניין אותי ? אתה עבד כבר קרוב לשנה, העבדים האחרים פה יודעים איך לפנות אלי ולא יכולת שלא לשים לב שכולם קוראים לי גבירתי ואת כאילו טוב מידי בשביל לתת לי את הכבוד שאני דורשת" היא דיברה ושחררה את אחיזתה, הגברת התפעלה מצבעם האדום של הביצים של העבד ומפניו הבוכות. הגברת התרוממה והתרחקה מהשורה. היא קראה בקול "ברייטון !" והמשרת מיד נכנס לחדר ונעמד לפני השטיח. הגברת הלכה עליו נעמדה לידו , נקישה קלה באצבעותיה והמשרת צנח לרצפה ונעל את נעליה בחזרה. "ככה כלבים יקרים מהיום יש לכול אחד מכם מספר 1,2,3,4" היא קראה בכול והצביע על העבדים אחד היה הראשון שתיים השני שלוש העבד שאיברו לא עמד זקור וארבע היה העבד האחרון. "אני לא אסבול חוסר כבוד כלפי ותצתרכו לעבוד קשה כדי להוכיח לי שיש מכום תועלת כולשהי אחרת גורלכם יהיה כמו הגורל של מספר שלוש" היא אמרה והצביעה עליו , ממיד נפתחה הדלת מאחוריהם ושני עבדים אחרי גררו אותו משם החוצה. "הוא נשלח לרחוב לשעשעה את ההמונים. כן אם חשבתם שהתמזל מזלכם אתם טועים, כי פה אתם תסבלו כדי לשמח אותי" היא אמרה וחיכה לעבד מספר ארבע . "טוב ככה קחו את מספר אחד ושתיים לכלובים החדשים שלהם כי אני רוצה להתחיל עם הכי פחות מחונך פה" שני העבדים נגררו בכוח מהחדר עם השטיח הלבן והעבד העונה לשם ארבע נשאר לבד בחדר הרעד שעבר בגופו היה ניראה לעין. "ברייטון בבקשה ממך אני הולכת להחליף לבגדי האילוף בבקשה ממך קח אותו לחדר המשחקים שלי ותקשור אותו לשולחן, מצפה לנו ערב שכולו הנאה ... שלי " הגבירה העיפה מבט אחרו בעבד המפוחד שישב על השטיח והלכה לה לחדרה. 

הקור הרגיל של הבוקר, האור האפרפר של השמש שעוד לא לגמרי זרחה חדר דרך מספר חלונות קטנים ומסורגים וחשף את אותם עשרות עבדים הכלואים בכלובים קטנים. זה היה לו עוד בוקר רגיל במכלאה , עבדים תשושים עייפים מפוחדים ורובם גם חבולים. צלקות ישנות לצד מכות שוט טריות על עורם. לא היה שום רעש פרט לגניחות כאב של מספר עבדים וטפטוף לריצפת האבן מהגג הנוטף שהזכיר לעבדים את הלילה הגשום שהם עברו. אולי  ביום אחר הם היו מדברים בינהם או לפחות מחליפים מילה אבל לא היום, היום היה אותו היום בחודש שבו נפטרים מעבדים שלא עבדו קשה מספיק ולא הצליחה לעמוד במכסות הקשות שהציבו להם, ומי שלא עמד בדרישות- במקרה הטוב יכלא ברחובות הראשיים בעיר ללא יכולת לזוז וגופו יהפוך למקור שעשוע של הציבור , לכול שימוש שהם רק ירצו במשך חודש , אחרי זה בדרך כלל לא נשאר מאותם עבדים כלום והם רק מתחננים שיהרגו אותם.ובמקרה הפחות טוב – הוצאה איטי ומלאת סבל להורג , שוב כדי לשעשעה את הציבור. וכול אחד מאותם עבדים תהה לעצמו מה יעלה בגורלו , ניסה בכול כוחו לחשוב ולחשב האם עבד מספיק והאם יזכה להשאר במכלאה ובעבודות הקשות עוד חודש תמים. את הדממה הרועמת ששררה בין בכלובים הקטנים הבריח רעש נעלי העקב הגבוהות והדיבור של מי שהעבדים הכירו כבעל המכלה. "גברתי כבוד גדול שאת פה , ואני מכבד אותך מאוד אבל את בטוחה שהם יתאימו לך ?" בעל המכלה דיבר עם אישה , יותר נערה צעירה עם עיניים גדולות ואפורות, שיער גלי קרמלי ארוך , היא ההיתה גבוה יחסית לבחורה והייה לי גוף , חזה ישבן הכול איפה שצריך ובמידה הנכונה. "האם אתה לא מוכן לקבל את דברי ? לדעתי הצעתי מחיר הוגן ביותר עבורם " אמרה הגברת והגיע לשורת הכלובים הראשונה. העבדים שלא ראו נשים ובטח שלא מהמעמד הגבוה לא יכלו להסתיר את ריגושם." את מבינה גבירתי " אמר בעל המכלה והצליף עם השוט שלו על הכלובים של העבדים. " הם עבדים טיפשים ומיוחמים , לא עברו שום אילוף בסיסי אפילו , חלק לא מסורסים , לא נאה שאמכור לך מוצר כזה. אשמח להפנות אותך לשותפי המחזיק עבדים גזעיים ומחונכים שרק ירצו לשרת אותך ולא את הזבל שנמצא פה". הגברת הצעירה לא ענתה רק הסתובבה בין הכלובים . מעבירה יד על הסורגים ועוברת בין השורות. היא נעמדה באמצע החדר לבסוף ודיברה " אני רוצה לאמץ 4 כלבים , מי מכם כלבי רחוב עזובים שנועדו למות מהעבודה הקשה או בסבל  רוצה לבוא איתי ולשרת אותי ?" קולה היה אכזרי ומתוק בו בזמן ולא חלפה שנייה לפני שכול העבדים אחלו מתחננים לחייהם. חלקם בכו , חלקם יללנו ונבחו , מכול עבר נשמע גברתי בבקשה תרשי לי לשרת אותך תני להיות שלך בבקשה. המלכה רק חיכה וצחקקה לעצמה "אז את מי אני אקח ?" שאלה והסתובבה בחדר . בעל המכלאה מלמל מבוהל " גבירתי ... לפחות תני לנו לוודא שם לא חולים במחלות ולנקות אותם כמו שצריך ..." אך הגברת התעלמה ממנו לחלוטין היא רק הרימה את ידה וכולם השתתקו." ככה כלבלבים יקרים... אני לוקחת אותך ואותך ואותך...." הגברת הסתובבה בין כלובים ובחרה לה שלושה עבדים שלושתם היו גבוהים וחסונים עורם שחום מעבודת הכפיים בשמש וניראה שהעבודה רק חיזקה אותם , ופרט לכמה צלקות פה ושם הם היו ממושמעים ולא חטפו הרבה . נשאר רק עוד עבד אחד שיזכה לשרט את המלכה וכולם אחלו מייללים ומתחננים שוב בקולי קולות . הגברת הלכה בשקט מבלי להניד עפעף לשורה האחרונה ובחרה בעבד שונה מהשלושה הראשונים , בגובהה של הגברת עם גוף שרירי אך לא מנופח כמו השלושה הקודמים עם סימני צלקות רבים וההבדל הנוסף והחשוב לא פחות הוא לא היה מסורס כמו שלושת הראשונים . " זהו בחרתי לי , אני מבקשת שתשלחו לי אותם לביתי כלואים בכלובים שלהם ושם הם כבר יעברו טיפול" אמרה הגברת . מכול עבר פרצו תחנונים חוזרים של שאר העבדים בבקשה לשנות את החלטתה של הגברת ולבחור בהם אך היא כאילו לא שמעה את כול הרעש הנוראי מסביב. " גבירתי את בטוחה בבחירתך ? האחרון שבחרת לא עבד מלידה. .. הוא שבוי מלחמה ואינו צייתן ואינו רוכש לך כבוד כמו האחרים הוא עלול לנסות לפגוע בך או אפילו להרוג אותך ולברוח , אנא ביחרי מישהו אחר במקומו" ניסה בעל המכלה לשכנע את הגבירה .  "אני לא אשנה את דעתי קדימה שלחו אותם לביתי אני כבר מחכה לראות אותם עם זנבות קטנים וסרטים חמודים לצוורם יחד עם עורם שיבער באדום מסדרת האילוף שהם יעברו " אמרה הגברת הצעירה בדרכה החוצה כשקול עקביה נוקשים ברצפת האבן ומאפשרים לעבדים להבין שהיא פשוט הלכה לה לדרכה.

זה מעניין , רק כשאני עוצרת את הטרוף היום יומי שאני חייה בו כמו עכשיו , כשאני מרותקת למיתה בגלל שחליתי ובאמת אפילו הכתיבה של השורות האלו קשה לי , רק עכשיו ללא הטרוף אני מרגישה את הבדידות. התחושה הזו שמוצאת אותנו כשאנחנו הכי חלשים . אז אני חולה, החום לא תורם - חום בלילה גורם ישיר לסיוטים (לפחות אצלי), אני לא עם המשפחה וכן הוא חסר לי ...

אותו אחד שאני אומרת לעצמי שלא.

אותו אחד שלא מגיעה לו את חברתי אבל אני רוצה את חברתו.

אותו אחד הוא הכלבלב שלי.

איך לומר, זה הכלבלב שלי באופן מסויים רק שהוא לא שלי . לדעתי הוא יותר כלב רחוב עצמאי שמחפש בעלים אבל לא יודע איך להיות שייך למישהו. ואני ... כן אני תמימה ורציתי לאמץ אותו לאלף אותו לתת לו בית חם ואוהב, אבל שוב הוא כלב רחוב בנשמתו וזהו רצונו האמיתי פרט לימים קשים שבהם הוא צריך חום או באמת יד חזקה שתעיר אותו על עצמו אותי הוא לא צריך ואולי גם לא רוצה .

אבל עכשיו לא בא לי לחשוב עליו או על המורכבות הזו. 

עכשיו אני רק רוצה אותו איתי במיטה כשאני מחבקת אותו ויודעת שבבוקר אחרי לילה של סיוטים הוא יהיה שם.

כן למען האמת העולם של השליטה מעניין ופשוט סוחף. 

אני לפחות כרגע מרגישה שהוא חדש לי והוא כמעט לא מתערבב עם חיי הפרטיים והיום יומיים.

אבל לפני מספר ימים קרה דבר מעניין למדי במסגרת תוכנית כולשהי בה אני לוקחת חלק נתבקשנו

אני וחברי לקבוצה לתת למישהו מחמאה על האדם שהו , משהו שאנחנו שוחכים לעשות בשגרה

המטורפת בה אנו חיים ביחד. 

הבחור שבחר להחמיא לי לא יודע על חיבתי לשליטה בגברים והוא מכיר אותי רק על סמך שאר התכונות 

שלי, הוא מכיר אותי ואת האופי שלי בכול תחום אפשרי פרט לתשוקתי לשליטה. בכול זאת מה שהוא אמר

גרם לי להבין שאולי נושא השליטה הוא לא משהו נפרד שמתאים לקטגוריה אחת בלבד - חיי מין .

שליטה היא הרבה מעבר לזה והיא לא באה רק בפאן המיני ואת זה הבנתי רק כשאותו בחור דיבר אלי:

"קייסי , את מדהימה אותי. את ... אין לי דרך לתאר את זה , את כול החום והאהבה שאת נותנת לנו

(לחברי קבוצה ) , את החיוך , הבוקר טוב , החיבוק המעודד או התמיכה כשמישהו מאיתנו צריך את זה 

ואת תמיד שם עבור כול אחד ואחד מאיתנו. אבל לפעמים כשצריך להגיד דיי או להעמיד מישהו במקום 

את גם יודעת לעשות את זה, יודעת להציב גבולות ברורים של מה מקובל עליך ומה מפריעה לך ואת עושה

את זה כדי לשמור על האווירה הטובה עבורך ועבור כול הקבוצה. אין לי דרך אחרת לנסח את זה חוץ מאשר

להגיד שכשמישהו צריך חיבוק את שם בשבילו אבל גם כשהוא צריך כפאה להתעורר על עצמו את שם. 

פשוט תודה לך שאת איתנו ועושה את החיים פה לכול כך שמחים ואני באופן אישי מעריך אותך ואת כול 

הצדדים שבך"

אלו היו המילים , פחות או יותר שהוא אמר לי , למען האמת לא ציפיתי להם , הרי אני תמיד הייתי בטוחה 

שכלפי חוץ אני יוצרת רושם של ילדה טובה שקטה ואולי אפילו תמימה בהרבה נושאים בחיים.

לפחות עבורי נושא השליטה הוא באמת אורך חיים והוא אמור לדעתי לבוא רק במטרה לתת מקום לשני

הצדדים, להעניק לשולטת מישהו שיתן אהבה ללא גבולות ויהיה בידיה כלי להגשמתה העצמית ומצד שני 

יתן לנשלט מקום בטוח ומגונן. כן היחסים בין שולט ונשלט מורכבים וקשה להסביר אותם אבל בעצם הם 

דרך לחיות בצורה מהנה ומלמדת. ככה על פי דבריו של אותו בחור אני נותנת את אותה תחושה של טוב

ושל אווירה טובה אבל גם יודעת לשמור עליה במקרה ומישהו או משהו מאיים להרוס אותה .

שלום לכולם ! אני נהנת לכתוב ואם זה ימצא חן בעינכם (למען האמת גם אם לא זה פחות מעניין אותי) אני חושבת שאני אתחיל לכתוב כאן ולחלוק את זה איתכם.

הוא נכנס לדירה אחרי שהיא פתחה לו את הדלת. הוא נכנס עם ראש מורכן ולא העיז להסתכל עליה היא סגרה את הדלת ונשענה עליה ,  הוא הסתובב ובמאית השנייה נפל לרגליה . היא עמדה זקופה גבוהה עיניים אפורות בהירות, שיער חום ארוך חזה שופע ישבן עם בשר ופנים טובות , היא תמיד הייתה זו שכולם חשבו שהיא הילדה הטובה של החבורה כך היא נראתה עדינה וחלשה אבל האמת הייתה אחרת היה לה כוח רב כול כך וזה גם מה שהקסים את העבד שלה הוא לא יכל להתנגד לה לחשוב בכלל שהם קרובים במעמדם הוא היה כלום לידה ולא בגלל שהוא לא היה שווה אלה כי היא הייתה הרבה יותר ממנו . " מלכתי אני מתנצל כול כך " אמר כשהו מנשק את קצות האצבעות של רגליה של הגברת שלו . הוא הרגיש שאפילו זה כבוד גדול מידי בשבילו והוא לא ראוי לגעת בה. " מלכתי באמת לא יודע איך אעזתי לחשוב שאני יכול לענות לך בחוצפה בטלפון " הוא הפסיק ללקק את כפות רגליה והרים מבט אליה מצפה כבר לעונש , לסטירה בעיטה כול דבר , בכול פעם אחרת שהוא היה מפשל היא כבר הייתה צועקת עליו או מענישה אותו ופה היא אדישה עמדה עם פנים נטולות רגש וצפתה בו מלקק את רגליה. "מלכתי בבקשה אני עבדתי ולא ישנתי כמה ימים רצוף ולא הצלחתי להתרכז בשיחה שלנו , ופשוט נרדמתי " קולו כבר נשבר ועיניו היו מלאות בדמעות הוא רק רצה שאחרי שבועיים שהיא התעלמה ממנו הוא יוכל לשוב להיות שלה , הוא לא דימיין חיים בלעדיה או לשאת את המחשבה שהיא תעזוב אותו. היא עמדה שם מסתכלת עליו בוכה על הרצפה. בקושי מעיז לגעת בה מרוב אשמה שהוא מרגיש. היא התרוממה מהדלת והלכה לחדר שלה הביא קולר כלבים ושמה עליו , היא הקטינה אותו לולאה אחרי לולאה וכשהו היה צמוד לצווארו ללא מרווח הקטינה עוד לולאה היא שאלה אם הוא יכול לנשום והוא ענה לה מבלי לחשוב פעמיים " כן גבירתי , תודה גבירתי !" קולו היה שמח יותר כי היא לא זרקה אותו ולא נטשה אותו למרות שהמחשבה הזו כבר הרגה אותו מבפנים שבועיים הוא הרגיש פתאום הקלה מטורפת . היא התכופפה והייתה קרובה לפניו , חיוך עלה על פניו של העבד , כמו כלב שלא ראה את בעליו חודש הוא רק רצה להיות איתה ושמח כול כך לראות אותה עד שרק מעצם המחשבה הזין שלו כבר עמד, היא התעלמה מהתרגשותו של העבד לחלוטין. היא הושיטה יד תפסה את את הלולעה של הקולר הרימה אותו למלעה בלי שום התרעה מוקדמת והעבד כמעט נחנק . היא גררה אותו למקלחת וזרקה אותו פנימה והלכה משם. הוא נשאר שם מוטל על הרצפה הקרה של האמבטיה מנסה להבין מה יקרה עכשיו , היא תחזור ? היא מענישה אותו ככה ? מה יקרה ליחסים שלהם ? היא תזרוק אותו כמו צעצוע שבור ? אלו היו 10 דקות הכי ארוכות בחייו . היא חזרה הרימה את העבד מהריצפה מהקולר והכניסה לאמבטיה . העבד שכב על רצפת האמבטיה והמלכה שלו פתחה את ברז המים ומים קפואים אחלו לזרום . הכול נעשה בדממה מוחלטת המלכה לא דיברה והעבד לא העיז לפנות אליה. המים אחלו להגיעה לפניו של העבד והוא התרומם מעט , המלכה חיכתה עוד כמה שניות וסגרה את הברז . המים היו קפואים העבד כבר רעד ומרוב קור עורו אחל לשרוף. המלכה הייתה מעליו הניחה את ידיה על כתפיו, הוא הסתכל עליה ופניה היו אדישות לחלוטין, ברגע הזה הוא הבין שאין שום סיכוי שהוא ישרוד את זה. היא דחפה את כתפיו בכוח למים הקרים עד שכול ראשו היה במים הקפואים והוא לא יכל לנשום. בהתחלה הוא פשוט קיבל את זה שהוא לא ינשום אבל הזמן חלף והוא החל להחנק בלי לחשוב הוא ניסה בטבעיות לעלות על פני המים ולנשום אבל ידיה של המלכה היו עדיין על כתפיו , חזקות, לא מרפות. הוא התחיל להלחץ וניסה לעלות למעלה בכוח אך המלכה הייתה חזקה וידיו החליקו על דפנות האמבטיה . בסוף היא שחררה מכתפיו והרימה אותו מהקולר . הוא התנשם בכבדות הריאות שרפו לו והכאב היה מטורף . "מלכתי בבקשה אני מתחננן אני רוצה לנשום ... בבקש" הוא לא סיים את המשפט והיא דחפה אותו שוב למים הוא החליק והיה מחוסר כול כוח להתנגד אליה. כול שנייה ניראתה כמו נצח וראותיו שרפו כמו אש היא העלתה אותו לפני המים ושוב הוא היה מתחנן ואומר שכואב לו ושהוא לא יכול יותר בתיווקה שהוא לא יחזור למים הקפואים ושוב ושוב היא הייתה ממשיכה. בסוף היא הוציאה אותו מהמים. הוא לא יכל לדבר מרוב התנשמות הוא נשם כול נשימה כאילו היא האחרונה בחייו . היא הרימה אותו מהקולר וזרקה על הרצפה של חדר הרחצה עדיין מתנשם ומנסה להסדיר נשימה הוא זחל לכפות רגליה ואחל מנשק אותן. "אין בעייה אני רואה שאתה לומד להעריך רק כשלוקחים ממך אז ככה זה יהיה" היא עמדה מעליו ודיברה בקול קר , שונה כול כך ממה שהיה . " אתה כניראה לא מבין אתה מדהים בידיוק כמו שטיחון חמוד של כניסה לבית , אתה מעולה במה שאתה אבל אתה כלום ואותך אפשר להחליף אין לי למה להתאמץ אני פשוט יכולה להחליף אותך בכול יום את יכול למצוא את עצמך איפשהו , בכול מקום שהוא לא איתי " היא לא סיימה לדבר והעבד פרץ בבכי והרים את פניו למלכה "בבקשה מלכתי ..." קולו היה שבור "אני מתחנן אני אעשה הכול ולעולם יותר לא אקבל דבר כמובן מעליו אפילו האוויר שאני נושם זה כי את מרשה לי ואני אסיר תודה על כול נשימה ונשימה" . בכול מקרה אחר שהוא היה קוטע את דבריה הוא כבר היה חוטף והוא אולי רצה שזה מה שהיא תעשה כי ככה זה יראה שהיא עדיין מלכתו ושהוא עדיין שייך לה. היא רק עמדה בפנים חסרות רגש ונהנתה ממראה העבד הזרוק לרגליה שרעד מקור ובכה. " מלכתי בבקשה אני מתחנן בבקשה ...." הוא לא הצליח לעצור את הדמעות פשוט המחשבה שהוא יאבד אותה את היחידה אז זו שהייתי אוויר לנשימה עבורו הייתה יותר ממה שהוא יכל לשאת. המלכה הנמיכה את קולה והוא נשמע מתוק כול כך , " עייפות , זה מה ששבר אותך ? חושב שלא לישון כמה ימים נותן לך את הזכות פשוט לענות לי בגסות וללכת לישון ?" . המלכה חיברה רצועה לקולר של העבד והובעלה אותו על ארבע מחוץ לחדר האמבטיה היא השאירה אותו בסלון ואמרה לו לחכות , היא חזרה מהחדר עם תיק שחור גדול , "תיק ההפתעות" . "תגיד לי עשיתה את מה שביקשתי ממך ?" שאלה את העבד הכורע על ארבע ורועד מקור כי הוא היה עדיין רטוב כולו. " כן מלכתי לא ישנתי משלשום בלילה" הוא ענה וקיווה בליבו שזה היה עונש קשה מספיק והחלק הקשה מאחוריו. " מעולה , כי יודע מה יקרה עכשיו ? אנחנו הולכים לעבור סדרת חינוך מתישה ביותר וניראה אותך נרדם לפני שאני אסיים איתך" היא אמרה בקול רגוע עם חיוך כאילו היא מודיעה לו הודעה משמחת רק שהעבד כבר פחד פחד מוות , כשהמלכה מחייכת זה סימן שהיא תכנס בו בכול הכוח והוא יענש בחומרה יתרה. זה התחיל בקשירה שלו לכיסא פלסטיק ידיו היו אזוקות ורגליו נקשרו לרגליו של הכיסא וחשפו את איברו , הוא ישב ככה לא מסוגל להגן על עצמו והמלכה הוציאה שוט , השוט האהוב עליה עם 8 רצועות עור וכול מכה הייתה נוראית יותר מהשנייה "אחת ... שתיים ... שלוש . .. " העבד ספר את המכות בצייטנות כמו שהמלכה לימדה אותו בערך מהמכה החמישית קולו הפך שקט והדמעות כבר כיסו את כול פניו ." אני לא שמעתי את האחרון, ספור מההתחלה " פנתה עליו המלכה ואחזה בפניו בכוח . " כן גבירתי " הוא אמר בקול בוכה ורם ואחל לספור שוב . כשהמלכה כבר הייתה מרוצה מגוונו האדום של איברו של העבד היא זרקה את השוט לרצפה. היא הושיטה את היד ומחצה את הביצים שלו בכוח , צעקת כאב נפלטה מפיו של העבד.       "בבקשה מלכתי.... בבקשה זה כואב" הוא הסתכל על מלכתו ובכה מכאבים , היא חייכה עליו וחיזקה את אחיזתה עוד יותר ."מסכן שלי " היא הרימה את יד אחת ונגבה את הדמעות שלו ."חבל שאתה כבר בוכה , כי רק התחלנו .,.". בהמשך של אותו הערב הוא ספג עוד מגוון של הצלפות בכול מקום אפשרי ערכת החשמל לא ירדה מעיבר מינו וגרמה לו לצעקות כאב וגלי דמעות בכול פעם שהוא חשב שמסכת הסבל נגמרה. לבסוף כבר היא שחררה אותו מהקשירות והוא נפל לרצפה מהכיסא מחוסר כול כוח , הוא זחל לרגליה של המלכה "מלכתי ... בבקשה בבקשה ....תסלחי לי " הוא הרים את מבטו למלכה . " טוב יש לך 10 דקות לנקות את כול הבלגן שנשאר באמבטיה ולסדר את כול הצעצועים והכול לתיק השחור אני מחכה לך בחדר השינה שלי " היא אמרה והלכה לחדרה . העבד קם בקושי וגרר את עצמו לסיים את המוטל עליו בזמן , הימים ללא השינה עשו את שלהם והוא כבר בקושי הלך אבל הוא ידע שאם לא יעמוד בזמן מצבו יהיה גרוע יותר . לבסוף הוא סיים הכול והגיע לחדרה של מלכתו . הוא נכנס לחדר זוחל על ארבע ומלכתו כבר לבשה פיג'מה חמודה כמו שהיא אהבה משהו רך ומחמם, וכפות רגליה המקסימות היו שרועות קדימה על המיתה . " אני שמחה שאתה עומד בזמנים כמעט סיימנו להיום , אתה עייף ?" שאלה המלכה בקול דואג אבל לא הצליחה להסתיר את החיוך המרושע מעט שהיה על פניה . " כן מלכתי אני מאוד עייף" הוא ענה ורעד עבר בגופו למראה חיוכה הגדל והמתרחב של מלכתו . היא קמה מהמיתה ובידייה אזיקים היא אזקה את ידיו הובילה אותו בחזרה לסלון היא הושיבה אותו שוב על כיסא הפלסטיק וקשרה אותו שוב רק שהפעם הוא היה מעט משוחרר יכל לזוז קצת. היא הביאה איתה חומר סיכה ולבשה ככפות גומי , היא התחילה לשחק עם אצבעה סביב החור שלו , העבד בכול כוחו הסתיר את ההנה שהוא חווה , רק זה חסר לו שהיא תראה כמה כיף לו ותפסיק . ואז אצבע חדרה לתוכו ועוד אחת ומלכה אחלה משחקת איתו , העבד אחל לגנוח מרוב הנאה , איברו כבר עמד קשה וזקוף רק מתחנן שיגעו בו . " מלכתי אני יכול..." מלמל העבד והשתתק מיד ורק המשיך לגנוח , הוא הצטער שפתח את פיו , בדרך כלל היה כמו עבד טוב מבקש רשות לגמור ואם היה מצב רוחה טוב או הוא היה עבד טוב מאוד מלכתו הייתה נותנת לו את התחושה המדהימה בעולם ומרשה לו לגמור , אבל עכשיו המצב שונה אין סיכוי שבעולם שהיא תתן לו לגמור ." אני מבינה שניסתה לבקש לגמור ?" התקרבה המלכה ולחשה באוזנו תוך כדי שהיא ממשיכה לשחק עם התחת שלו. היא הוצעיה את אצבעותיה והכניסה ללא כול התרעה מוקדמת ויברטור ענק לישבנו . הוא נכנס עם קושי רב אך המלכה לא ויתרה עד שהוא כולו היה בפנים . היא הפעילה אותו והעבד אחל להתנועה בכיסא , מתנשף וגונח הוא הזיז את מותניו. המלכה התסכלה עליו והוצאה ריבוע בד עם ארבעה חוטים מחוברים היא קשרה את הריבוע מעל הויברטור לרגליו של העבד כדי שהויברטור ישאר במקומו , איברו של העבד אחל לנזול והמלכה מיהרה למחוץ אותו וקראה לעבד " חמוד אתה חושב שכיף לך " היא הוציה כלוב עשוי רצועות עור שמקטינים ומגדילים שבקצהו ישנב כיפת מתכת עם מוט מתכתי הנכנס לתוך איבר המין ככה לעבד לא יהיה שום סיכוי לגמור היא הלבישה אותו על הזין של העבד והדקה את החגורות התרחקה כמה צעדים אחורה והתפעלה מעבודתה . הוא היה קשור לכיסא אבל הניעה את מותניו , הוא גנח ובכה על מר גורלו ורצונו לגמור יחד עם חוסר העונים שלו הותירו את המלכה מרוצה. המלכה התקרבה נשקה לו על הלחי ושמה מחסום לפיו . " זהו ככה יותר טוב אחרת תפריעה לי לישון" אמרה , עיניו של העבד נפתחו בהפתעה מנסה להבין את פשר הדברים . "כן כן, אני הולכת לישון עכשיו אבל אתה לא זכיתה ברשות שלי לישון כמו שאמרתי אתה מעריך רק כשלוקחים לך משהו אז היום אתה לא תישן זהו לילה טוב לך מחר בבוקר ניראה מה מצבך" אמרה המלכה והלכה לחדרה משאירה את העבד לילה של בכי מרוב הנאה וסבל.