כשאתה נרגע ומעלה את היום של אחרי, כאשר המים ניגרים מגופך ואתה משתהה לכיוון הטיפות.
טיפה, אחר טיפה, אחר טיפה, אחר טיפה....
שם אתה עוצר ואתה נשאר לחשוב
מתבונן לי מלמעלה, שט לי בערגה על נגינת חיי המגוללת צלילים שונים;
קופסת נגינה אשר אתה מותח את מטוטלטה ואז משחרר כמו קפיץ
בעוצמות האלה במתח שנצבר הוא כמו כור היתוך גרעני, המשמש בועות, אשר יוצר לבה כימית
לבה שנדבקת ומדבקת את פתחי דלתות ליבך כמו דלק ניוטן
דלק שנשרף ונשרף ומגיע לרמת התחה ובעירה גרעיניות
בערה אשר ממנה, מפעפעים אדים, מיסטורין, אפלה, ממנה ניגרים רגעי אושר ענוג ושמחה
ובכל הכח הזה אתה מרגיש, את אפקט ה...
האפקט שמרתית אותך, שהולך איתך, נדבק לבשרך ומבקע אותו, שוחט את נשמתך לגורמים
נושא עימו נסורת גרעינית, החודרת את גופך ומבקעת את נשמתך לא משנה כמה תשטוף אותה אחרי.
קור היתוך לחיות הקדוחות מבנינו, השורדות, החזקות שלא מוותרות על אדמתן, לא משנה כמה דם ניגר עליה ומה היא טומנת בחובה, פירות הפרי האסור המורעל, שמתקבל בניצת ליבלובו וניזון מאש עשן ובעירה.
פרי מורעל ויפה, פרי חוסר הדעת המביא אותך למסקנה מתוקה אחת...
כור היתוןך, אסון צרנוביל, שגעון המליון, שלטון החומר, אובדן הרוח-
חיבור לכלום ובאותה נשימה הכל!
אטום מסתובב, מסתובב ומסתחרר אך כאשר הוא פוגע באטום אחר אז הבוום מתקרב, אזז מתחבר הוא למולקולה המחוברת בקשר כימי המיוחד לגרעין שלנו.
והינה לכם
מדענית טילים או שיקוי מיוחד ומטורף שכזה, זה מה שזה....
אין דרך מדעית אחרת להסביר ולתאר את נבחי הרוח והנפש