Me myself and I

אשליות נפוצות, תקוות נגוזות על חלומות ונגזרות בגזרות ובצלילים שונים, עולם אפל, יקום כוזב שחובק כאב מטלטל ואיך זה נגמר, הכיצד?

הנגזר האם הוא בר חלוף או חליפין לכליות ועמקי נשמתי, כאדם שאבד, צלל, צנח, צלח, ואף ניצח ואף על פי כן לא נשא חן ונותר עם הבנה שלא משנה מה, זהו גורל של עולם עקר כשדבר כה יקר אבד.

אבד כוכב הצפון, כבתה השמש ואת עם העננים והשחפים שעפים מעלה מעלה, את יודעת כמה תהייה נותרה כאשר לא תהיה נוכחותך בעולם, נעלמת ואני נאלמת דום רוצה לצעוק לדרור, לחופש, לניצחון, לצלול איתך לים תהום עמוק שלעולם לא יגמר, נצחי כמו זכרך בליבי כפי שידך נגעה בי, נתנה, עטפה וחיבקה.

דברים שאובדים ודברים שלא עובדים, ליבי כמו שעון מתקתק שעבר מחוגו עמד מלכת ולא שב

אולי זה געגוע לעולם שלם שאבד וכאטלנטיס צלל ולא ישוב עוד, לעולם לא יראה אור,

מגע ריק, טוגה ענפה, רק עלטה אדירה לפני מאחורי ומצדדי בדרכי לנווט, לאן? למה?

הקיום, היקום הסובב הנמצא והנעלם מחוברים בחבל קשור שאינו נפרם ולא ניתן להתרה, להקלה, לשלווה והמחשבות גאות בגאון אך ללא ששון,

מה שנע זע וחושב, לנוע? הכיצד לאן ולמה? ומה שהיה כבר לא יהא ומה שיהיה גם לא נדע.

רולטה רוסית, פוקר מווגאס ומארס טורקי, העולם בשלל גווניו קורא לי לחופש, לנשום להשתחרר מכבליו להתיר עצמי ולברוח לשממה לנדוד, לחפש, לגלות, להבין ואולי לנסות לפצות ולהיות איתך שם למעלה בענניו.

או שמא לצלול לגל של חלום שקורא לי ואומר לי, התירי קשרייך הפכי לאבק, אבק ללא משקל, ללא משמעות, צפייה או מחשבה והתקווה אולי היא ממשיכה ולאן היא מגיעה?

תיטול היא נפשי בציפייה או שאשחרר ההגיה ואטוס שוב ברוח כטייס אוטומטי, עד יקרא יהבי וימרק כאבי, ראשי, געגועיי ומחשבותיי כלוח ריק ולבן, ללא משקל משוחרר כענן ללא פחד זוע מכללי החברה.

והרי למה נותר כבר טעם? החשק כנווה מדבר בסהרה של שיירות גמלים חולפות ואני כשמש נודדת עד ליקוי חמה יגיע ואניח קרני, ארים רוחי אנוח אנשום ואהיה שמש לעולם אוטופי שאבנה בכל יום מחדש ואולי זהו שיר קינה מחובר כפסיפסט שונה ומיוחד בחלקיו בדיוק כמוני

מקוצו לקוצו של אשליה ונדידה, של בריחה ונשיקה, של טלטול, של סיפור ותלתל שהתלתל וטלטל

סיפור פתלתל שממזג בין שני הרים שלעולם לא יתחברו, שתמיד יהא האוויר ניכר ונידח בניהם אוויר מלא המשרה הקלה

אוויר חסר חמצן, להבה חסרת פחמן, אהבה חסרת רגש, מים חסרי רטיבות, ואש ללא חום

הנראה הוא אינו מורגש והמורגש אינו רוצה להיראות

הפשטות שבמלא והחסר שבריק, VOID  שנמנע וממאן ומערבב שמפיג שיגרה שמטלטל

שמהווה בריחה, המהווה בחירה בכלום שהוא מלא באש שאינה שורפת ומים שאינם מטביעים

בריחה לבחירה בחיים, בחירה בעצמי ואיזה הוא שלם המלא בחלקיו, מהריק יצמח מלא, מהעז יצמח מתוק ומהאפלה יצמח אור

השאלה הניצחת המשמעות לקיום, המקום הריק שמחכה להתמלא

הוא מלא בבריחות, בשתיקות, בפגיעות, בשבירות ממנה צומח ניצחון הרוח על החומר, ניצחון הלא נודע, האנדר דוג הזקוק לאוויר לנשימה ולרטיבות נשמת האף

חרחורי נשימות אחרונות כטרף שהובל למלכודת הובל וכעת מחכה להמתת החסד, הבריחה הטהורה מהעולם מלא הקור ומהשתיקה מלאת הריק

וכשאני יושבת ומדמיינת אותו מטפטף ממני, ניגר מידיי, זורם לכל עבר..

מרוקן את הגוף שלי ומטהר אותו מכל הזוהמה, מוציא מתוכו תחושת גועל שצריכה להתנקז ולברוח ממנו

תחושות מעורבות של זיהום, תיעוב וגועל עצמי שהלוואי היה מתפרק לרסיסים, ניגר וחולף כמו הדם שנשטף מנקה ומוחק הכל

את הפשיעות נגד האנושות ואת פשיעות האנושות נגדי

מרוקן אותי מהכל משכיח ממני את הרוע והכאב ששורר בפנים, מגרש את העלטה מרוקן את כולי עד שכלום

כלום,  כלום שבא לו לארוז עצמו באוושת רגע ולהתעופף מהיקום הריק והמלא באנשים עיוורים ורעים

חסרי לב, למעשה אם הייתי יכולה הייתי מנתקת את הלב של עצמי

ונשארת כהת חושים בדיוק כביום היוולדי

Pain is nature's  Adderall
And passion is nature's Cocaine

So I'm riding on some kind of very stimulating cocktail right now

לפעמיים אני פשוט ריקה ולפעמים המוזה תופסת אותי.

לפעמים אני עצלה מלהעלות את שטף מיליון המחשבות על הכתב ואני פשוט נותנת להן לדאות ולדהות עם הזמן, להתפוגג ולהישכח.

כך גם אתה, לפעמים מגדל(א)ור, אתה מאיר ומגיע לרמות אחרות של אור, מוביל ומובל כאחת בשצף קצף חושים וטירוף בכח סחף גדול, התמסרות ואהבה כאחת.

ולפעמים אתה שם במגדל השן כל כך קרוב אך כה סגור ומרוחק, כל כך שלי אך כעת לא איתי, כל כך קרוב ועם זאת כל כך רחוק.

ובא לי פשוט לחבק להתפוגג, להתמוגג ולהגיד אני פגיעה זה בסדר, זה טוב שאני רוצה אותך.

והדבר היחיד שהייתי רוצה הוא לחבק את איש המגדלור, בדיוק כמו שנמלאת אני בחשק לחפון את איש מגדל השן שהוא אותו אחד באחת והוא הכל מהכל, הוא יחיד ומיוחד במינו והוא שלי גם שהוא רחוק בדיוק כמו שהוא קרוב.

והוא יודע את זה- שהוא תמיד שלי כמו שאני שלו, שהוא מיוחד לי כמו שאני יקרה לו ושלמרות הכל האור שלו חודר כי השכלנו שנינו- לראות אחד את האחר ולראות אותו מעבר, בדיוק כמו שהוא רואה אותי אני אותו.

לא להיכנס האחד לעולמו של השני, אלא לבנות עולם משותף שהוא שלנו וכולם חגים סביבו כמו כוכבי לכת במסע על קולי, כמו סופרנובה של כוכב שהתפוצץ בשמים ומאיר ואף פעם לא יכחד או ידהה יבער וידאה לשחקים במחול מטורף של טירוף האופייני רק לשני כוכבים החגים במחול ענק של טירוף חושים על חלל חיצוני.

אתה מיוחד שתדע, אתה כוכב בשמי החלל הגדולים שלי שחצו יבשות וימים גדולים, אתה מאיר לי את הדרך כאחת ובאחת איש המגדלור והאיש במגדל השן וגם אם רחוק כאחת תמיד פה מאיר בשמי העולם שלי כמו שמש גדולה ומאירה, שמש גדולה ומחייכת- כמו חמנייה צהובה .

ובדיוק כמו שהחמניה סובבת ופונה תמיד לאור השמש, גם אתה שמש יקרה שלי שמאירה את כולי ואני לאורך (ולעורך;) נמשכת כמו ציפור, כפרפר לצוף החמניה שלו שצריכה אותו בדיוק כמו השמש שהוא עבורה, מין סימביוזה מטורפת של אהבה וטרוף על קולי מסוג חלל אחר שהוא שלנו, הוא אנחנו ושייך רק לעולם שלנו.

הגרסה העברית

שמש

https://www.youtube.com/watch?v=AmKkovDO1_w&ab_channel=HananBenAriOfficial%D7%97%D7%A0%D7%9F%D7%91%D7%9F%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A5%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%99

ובגרסה האנגלית

He is mine jezy

https://www.youtube.com/watch?v=SA7AIQw-7Ms&ab_channel=GEazyMusicVEVO

וגם בגרסה המטורפת

https://www.youtube.com/watch?v=ttdVvgrHuRk&ab_channel=IbogaRecordsMusic

UFO VINI vici  

גם המוזיקה היא שילוב של הכל מהכל

https://www.youtube.com/watch?v=oIhNoeKFwbE&ab_channel=Spinnin%27Records

You mine Oscar

בדיוק כמונו

When I move, it's an earthquake rumble
I won't ever, ever fall, never stumble
And I don't need to be humble

;) Thank Goddess I'm a bad bitch

this is my new favorite girl - she's Kind of a crazy mix between Alicia Keys and Nicki Minaj 🤔

Listen to every word and word, she is the new shit

DAMmmn She couldn't described the situation any better than that 

Cause I don't wanna feel how I did last night
Doctor, doctor, anything, please
Doctor, doctor, have mercy on me, take this pain away
You're asking me my symptoms, doctor, I don't wanna feel

Everyone has a monster inside them

and to be honest, I like to release monsters, 

especially mine

היא קוראת וקוראת וקוראת ושוב לא מבינה, כלומר מבינה אך ממאנת לקבל, ממאנת להאמין ובעצם על מה? 
כמו כסות שהיתה על פניה ומשב רוח העיפה ברוח, כמו שטף מים קפוא שהקפיא את נפשה, שגרם לה לקפוא לדום מלכת ולליבה להחסיר פעימה.
היא הולכת קפואה, היא צועדת שבורה, היא ממוטטת בין ארמונות השיש והבטון הקר.
אם היתה יכולה במחי יד, כפתרון פשוט היתה פותחת את חזה בניתוח לב פתוח ושולפת משם כל מכשיר מתקתק המזכיר רגש, היתה היא חייה בבואה קפואה בה לא היתה מסכנת את עצמה.
והיא כבר לא קוראת, הכל חקוק במח בראש כמו ציווין שלא עוזר, כמו מרה על ראשה מעופפת - זה הכל בגללה, זה הכל אשמתה.
כמו כסות שהסתירה את עיניה כמו מדבר שקיבל טיפת חמצן, היא עדין חנוקה היא מאמינה כי ציפתה אך לא ציפתה שכך זה יפגע כמו חרב עם להב חד המפלחת את ליבה.
לא נותר ממנו כלום, גם לא רסיסים ומה שנותר הכל עף ברוח, והיא מתפללת הלוואי יכלה גם היא כמו האבק להתפזר עם הרוח, הלוואי יכלה להעלם כי היא לא רוצה להמשיך, לא לשנה חדשה ולא אל הלא נודע- כי הלא נודע הוא ידוע והיתה צריכה היא לדעת ועכשיו נותרה היא רק עם אשמה שאף אחד עליה לא שמע, אף אחד לא ידע, גם הוא לא ידע שרוצץ את ליבה שהלוואי גם האבק שנכתש לא היה. 
היא יחלה פעם האמינה בעבר, אך עכשיו הכל ניתץ לארבע רוחות השמים עכשיו כלום לא נשאר רק היא, אוויר וחלל גדול של ריק גדול שהלוואי הייתה מצליחה להיטמע בו.
היא מבינה ששיחקו בה וטילטלו את ליבה, שניצלו אותה ושכחו משמה, היא מבינה שתמיד היתה היא הגרגר רק שהיא נתנה לרוח לגל שוטף אותה להטביע, לקחתה למחוזות שכוחים, וניתצת השאלה למה?

מאיפה הרוע, היא מאוכזבת ולא מאוכזבת, מעצמה כבר לא ציפתה עייפה היא על המשמר.
הלוואי היתה יכולה לעמוד היא על צוק לנשום נשימה עמוקה לפסוע פסע ולשחרר הכל, לא להגיש יותר, לא לחשוב יותר, לא לדעת יותר, לא להיות יותר.
לעוף כמו גרגר ולהעלם עם הרוח כי על מה היא חשבה, וזה הכל אשמתה היא לא תסלח גם לא לעצמה ואין לאיין ללכת עכשיו, רק לנשום נשימה לפחות לנסות ולהעלם, להתפרק, להשתלב עם הנוף ולהישכח, כמו שהיא אמורה לשכוח הכל להמשיך ככלום ואיחולים קשים שימחישו את הכאב גם לא יספיקו רזולוציה שלא פוסקת של אשמה שלא נגמרת, של חלום שנשבר ומציאות שאיכזבה.
יותר נכון איכזבה היא את עצמה, סולדת היא מטיפשוטה והנאיביות שמאמינה שיכול להיות טוב, שהאמינה באנושות, הכל אבד גם תקווה שהיתה התרוצצה כמו טורנדו והתנפצה כמו אלפי רסיסי מראה שנשברה, מראה מזוייפת של מציאות מקבילה.
הלוואי והכל היה אחרת אבל המציאות פה דופקת ואותה היא שוחקת והשביל כבר נגמר רק היא נשארה רק היא מחכה שאולי יבוא טוב, שאולי יהא זה סיוט שלא יתממש והכל יבנה, ויגיד שאוהב ואותה יחבק וישכיח הכל כמו ניגון ערב חג של סליחות.

הכל אשליה אפיזודית גם החיים עצמם כמו המציאות שבנתה ועכשיו נגמרה וגם היא אחריה הרגישה שהדפים הסתיימו בסיפרה אין טעם לכתוב והכל הוא מחוק כי כלום ודבר אינו אמיתי, הכל הוא שיקרי וגם היא וזה מגיע לה כברכה שהתנפצה לרסיסים וכך קץ סבלה העמוק הלוואי ולא תחוש, לא תנשום, לא תזוז, לא תיהיה הלוואי הכל יעוף באוויר עם דמעותיה, סיבלה והוויתה הלוואי ולא תיהיה.