לפני שנתיים. 8 בספטמבר 2021 בשעה 7:08
שמש זורחת עצים מלבלבים וים מלא, אין סוף חיות ויופי של בריאת בראשית.
מול כיעור של כל כך הרבה פרצופים, חלקם אף יפים חיצונית ואחרים כיעורם ניכר גם בחוץ כמו הפנים.
הכאב בגרון הוא ניחר, הבליעה הקשה של הרוק המסרב לרדת במורד הגרון, עקיצה מציקה בגחון.
המבול כבר גירש הכיעור בעבר אך בצורות אחרות הוא נשאר, אך כמו הטבע היפה ומוגן בפראו, כך גם נשמות נודדות ולטבע יש מחיר, תמיד מתחדש ושורד הוא ואת שלו גובה הוא בדרך, כך יספרו גם נגסקי, הירושמה וכמוהם גלי הצונאמי ששטפו הכל וניקו עד ליסוד.
הלב מתקתק כמו פצצה, הרשרוש בחדריו נשמע קורס הוא משוכני הכוכב הפוצעים בורידיו, מנקשים ומנקים האבק בדמעות מלחמה.
מלחמה על כוכב אבוד שהלך לאיבוד בנבכי החלל, נשמה צעירה וטועה המחפשת דרכה בניבכי הבריאה מטיילת מסוחררת בין הדהודי עולמו.
וכל פעם מחדש ללגום הכאב ולבלוע, דמעות הכוכב ינקו ישטפו ישאבו הכאב, כל פעם שיצור יפגע עוד שכבת מגן נחקקת והכוכב יטייל וישרוד.
הוא בוער בכיוון התנגשות אסטרואיד, ארמגדון בו הזמן יעצור מלכת ובריאות יזכרו קיומם, כיעורים יגלה פרצופם ואמת תנקה עלטה ותאיר עליה בדיצה.
רסיסי התפרקות בחלל, הבנה שהכוכב סובב הוא על חודו ועד המפץ הבא, עד האסון והקלנזינג הבא הנקיון גם שלי הוא, הגבולות והשמירה על כוכבי הפרטי אולי תביא לרסיסי אור, תעלים את המפלצות שיחששו להרים ראשם, המפלצות הקטנות המטיילות ונודדות בליבו של כל שכן בכוכב.
הכוכב יסוב הוא עד העונג הבא, עד להתרתשות הבאה, ההבנה שאחרי המבול ועכשיו יעבור ומחר יעבור ועוד יום של שמש יאיר על הכוכב האבוד.
יום שלי ושל הכוכב הגדול שמטייל לו שם בגלקסייה שלמה של יקומים מקבלים בין עולמות עליונים ותחתונים, אמשיך מסעי כמו כמו חייל.
הכוכב כבר שנים מגשים הוא עצמו יופי הבריאה הוא יכולת ההתחדשות וההבראה, הטבע תמיד יפה שהוא פראי וכך גם אנו אך בעולם של זאבים, גם אדם לאדם זאב יהא זאב, טורף נטרף ומטורף.
דיון פילוסופי שלא נגמר, בין מה קדם למה?
החיים הם המסע העגול והמושלם שאולי בעצם אף פעם לא נגמר וכמו הטבע כך הנפש חופשיה תמיד נודדת ותמצא דרכה, הגלקסיה תדע, היקום יענה החיים הם חיים והמתים סיפורם יהדהד לחיים חדשים ויפים שיבואו אחריהם.
אוטופיה בכאוס מלא שם תבוא הבנה ושמחה של לבלוב מחודש, ניצת העלה התמימה והטוהר שגובר על כל חשכה.
עם כוס אחרונה של הלילה, יזהר כוכבי לסיבוב נוסף של רולטה עם אצבע חמה על ההדק וברקע נגינה המזכירה שלוות בראשית ושרה בקול ענוג ועמוק.
