רסיסים של ארץ, הלילות האלה בהם האורות מרצדים סביבך ואתה מרגיש מלך העולם ומבין שהחיים הם גם רסיסים של רגע אחד מושלם.
אתה מחטט במגרות חתומות ותחתונות שלך ומגיע לתחתונים, מה זה הרעש הזה, אורות רשף ואש, הגוף שלך מפורק לרסיסים והנפש שלך עפה חופשיה.
זיכרונות של החיים שמתנקזים לרגע אחד יפה ומזוקק, החיים הם רגע שאין שני לו.
על אבציצי החמאה של עוד ועוד אבק וחומר, עייפות הגוף כנגד חירוף הנפש, קנאה של טירוף, לפידים וטוב משתלשלת מטה מטה באורות השמחה.
החייים משעממים בנאליים, מעגלתיים, סובב סובב וחוזר חוזר מנסה למצוא פואנטה, לא ניתן להיכנע לרכבת ההרים הזו שלוקחת אותה, מטלטלת ומרימה אותה מצד לצד, מלמעלה למטה כאילו מדובר בבובה על חוטים.
חסרת רגש, רצון, תעוזה או מח שבסך הכל בא לו לברוח מהקלפים שהעולם חילק לו, שבא לו לשחק רולטה רוסית עם עצמו ולראות היכן יפול הגלגל, היכן תיפול המנוחה?
דמיין תוכו של טורנדו מתגלגל, מתגלגל גודל לגודל שאינו נגמר והיא אינה רואה לו סוף, אינה רואה לחיים סוף, הם בנויים כמו בובת בבושקה הסובבת ומלאה בעצמה.
דמיין שולחן ארוך, הדומה לשולחן הארוחה האחרונה בה התקבצו כל השליחים, הדם הנוטף מפרקי הידיים יתחיל התחלה חדשה לחופש רוחני ויסיים כבילות וניתוץ אבני הרוח.
זה מגיע היא מרגישה את זה טובע ולא רוצה לעלות- רוצה לשקוע ולשכוח.
בלי להילחם יותר לשחרר, לתבוע בים שלא נגמר אל אין סוף של שקט שיסחוף אליו.
מובן כמה הכל חלש ופרום ומתחילה לרדת ולטפטף ההבנה שבקרוב זה יקרה.