לפני 4 שנים. 15 בפברואר 2020 בשעה 19:26
לגמוע לנשום ולשחרר לנסוע את מסלול החיים, ללכת לאיבוד לא משנה לאן כי העיקר זה רק ללכת.
נוסע סמוי בזמן החיים, ולפעמים הנני אני ולפעמים אינני עצמי ומי אנוכי כשאינני אני?
גבוה בעננים
Me myself and I
חלקיקים ממנילפני 5 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 9:39
היה הייתה נסיכה שאהבה לשחק, היא אהבה להרכיב פזלים ולפרק, להרכיב ולפרק, להרכיב ולפרק.
עד שתמצא הנסיכה את החלק שאיתו תרצה להמשיך ולשחק.
ואז פגשה הנסיכה אביר, האביר גם אהב לשחק ואז החלו האביר והנסיכה משחקים במעין מגרש משחקים עם חלקי חילוף, מפרקים, מפרקים ורק מפרקים.
הנסיכה אהבה את חתיכת הפזל שלה ששמר האביר במשחקיו, עד שהציע האביר את הנסיכה כחלק ממשחק הפזל.
צפתה הנסיכה, וראתה כי חלקיו אוניברסליים, בעצם, חתיכת הפזל שלה השמורה במשמרת אצל האביר אינה מיוחדת לו כלל.
למעשה חלקי הפזל של האביר אוניברסליים ולא משנה אם הוא מחובר לחלק הפזל של הנסיכה או לחלק הפזל של שפחה, חסרת כל תחכום וחינניות, הוא יתחבר אליו.
לכן אין כל ערך לחלקה של הנסיכה בפזל, למעשה אולי היא עבור האביר גם חלק מפזל אוניברסלי חסר משמעות, שכן עבור האביר כל חלק מחבר משחק חדש והיא אינה מיוחדת לו.
אמנם היא מיוחדת בקסמה וייחודה, אך לפזל האוניברסלי של האביר יכולה להתחבר כל אחת ובעצם מה מבדיל אותה מבין כל שוטי הכפר?!?
חשופה בצריח הרגישה הנסיכה, מבולבלת כל כך עלתה על דרקונה וטסה לארמונה בצפון הקר והמרוחק.
מסקנה:
לא לשחק באבירים, נסיכות ופזלים ולא להתגעגע למשחקי הכס חחחח
I'm a fucking Porsche with no brakes💋
לפני 5 שנים. 11 באוגוסט 2019 בשעה 20:28
אהבה היא כמו אנשים על נדנדה כשאחד למעלה האחר למטה
אף פעם אין איזון, זאת הודות לזמן, למונוטוניות
או בגלל אנשים כמוני -
אנשים שמכירים רק דרך אחת להיפטר מכאב:
להכאיב לאחרים
Swish swish, motherfucker
לפני 5 שנים. 10 באוגוסט 2019 בשעה 8:34
מישהו מאווד חכם אמר פעם:
"חוזים הם כמו לבבות, שניהם נועדו כדי שישברו אותם בסופו של דבר.."
האיש היה חכם 😉
לפני 5 שנים. 19 ביולי 2019 בשעה 6:31
אני שמחה שהחיים של כולם צבעוניים, כי שלי אפורים.
אני מאושרת שכולם מרוצים, כי אני אכולת אכזבות.
אני כולי דיצה על האהבה שכולם חשים, כי אני לא מאמינה בה.
אני מלאת רינה על המוזיקה שכולם שומעים, כי אצלי מסתובבת קינה של עצב ויגון.
אני מאושרת שכולם מאמינים, כי אני כבר איבדתי תקווה.
כמה כיף שכולם מלאים, כשאני מרוקנת לאין מקום.
מעולה שהעולם ממשיך להסתובב, כשאני אבודה בין השברים והרסיסים...
איבדתי אמון, הכי בריא יהיה לחשוב שזה לא קיים- טוב, אמיתי, רך וטהור ואהבה לא קיימים בעולם.
איבדתי את עצמי, התקווה למשהו טוב שיקרה התנפצה כמו כדור בדולח.
ואין מה שאעשה כדי להוציא מפה רגש ומה בסה"כ רציתי חיבוק אולי קצת ליטוף, חמימות, אנושיות.
אבל חיית הברזל הזו רומסת כל חלקה טובה, הכל חרוך ואני לבדי בחושך מחכה לחיבוק, ממפלצת חסרת הבעות ורגשות שרואה בי כטרף, ליטרת בשר לעשות בה שימוש ללעוס ולירוק בתום השימוש.
לפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 16:47
משהו שקרה היום הזכיר לי אותך, זיכרון רחוק ועמוק
של ילדות, של תום, של רוגע, שלווה של משהו בתולי כמו חברות ילדות טהורה.
רגע שנקטע בפתאומיות, בו הכל עצר מלכת בפתע והשתנה.
הרגשות, התום שנקטע, האובדן אליו לא היית מוכן.
שגורמים לך להעריך את גודלה וחשיבותה של פרידה...
כנראה שחוסר היכולת שלי להיוותר עם שאלות פתוחות והחקרנות נובעים מהמקום שטרם הצלחתי להבין למה?
הספק תמיד יחלחל לגבי מותך הפתאומי...
עברו 11 שנים ואת נשארת בת 20 , מלאך יפה- כמו שמך...
שתדעי שאני חוגגת בשבילך כל יום את החיים ואת מה שיכלנו להיות אני ממשת גם עבורך
אני לא יכולה להעלות תמונה של עיני הברקת הבוהקות שלך שלא היה ניתן להסיר מהן את העיניים, אסתפק בשיר
לפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 12:43
לא יותר ולא פחות ככה בדיוק ולא לשנות דבר!
תודה שהזכרת לי את זה שניה לפני שברחתי...
תודה על החיבוק והאהבה האמיתית והחפה מאינטרס שהרבה זמן לא הרגשתי
שכבר שכחתי שקיימת.
אמרת שלכל דבר שקורה יש סיבה ואת עוברת את זה כדי להגיע למשהו יותר גדול..
נסתרות דרכי....
ואם יש משהו שלא ניתן לקרוא דרכו הם נבכי הנפש הנבובה והעייפה
מאמינה כשאמרת,
"מושלמת בדיוק כמו שאת עם הלב הענק שלך!
אני שמח שהכרתי אותך כי היה בך משהו פשוט שצריך לדעת ליהנות ממנו- גובה העיניים, פשטות...
כשתחילי את זה, לעומק, את לא תצטרכי להתנצל כלפי עצמך..."
הרמנו הרבה כוסות לחיי הרבה רוע ופיגור שקיים בעולם
חברות אמיתית ואהבה
הבוקר אני מרימה לחיי
על הדרך עשיתי איזה מבחן אישיות שנתן קצת אור
https://www.16personalities.com/he/enfj-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA
לפני 5 שנים. 9 ביולי 2019 בשעה 7:20
תעלומות שרלוק ו-ווסטון הדבר הזה הוא תעלומה נשגבת המסתתרת מעיניי החודרניות
כמה שגייסתי את כוחות הבלש החדים שלי איני מצליחה להבין , לקרוא בין השורות
האם הכריכה שלך מייצגת את חלקי הספר, האם השלם מלא על חלקיו?
או שמחולק הוא לפרקים והחלק שלנו מוגבל לפרק –
Because I signed up for the full story
האם טוב , האם רע מה אני מעולמך, יש שם מקום לנוסע נוסף או שמא אנחנו רק חלק מהנוף?
או שבסיפור מדריך הטרמפיסט לגלקסיה אתה משוטט לבד, אבוד בעולמך
במסלול הזה יכולים אנו לגלוש לנו על שביל החלב עד אין סוף
הקנקן שממנו אני שותה, אני תוהה על קנך, תומך, והיותך
פאאק לא יכלתי לבחור שיר יותר טוב– כזה ארוטי וכובש במילים ובהוויה (ו..שווה צפייה עם רמקולים ואם אפשר כוס יין בצד חחח)
&feature=youtu.beאיך שהוא גורם לה לבחון אותו, איך הוא גורם לה לעקוב אחרי התנועות שלו, הוא אומר לה שהיא שלו בלי יותר מידי צלצולים ומניירות בקול רך, יפה ונוגה.
והיא פשוט שלו נסחפת, נשבת בקיסמו של הסיפור שהוא מספר...
בלי יותר מידי מניירות היא מכושפת ובסוף מכריזה "אני שלך" Take me to there!!!
(ולמען האמת הוא סחף את כולם ואפילו אותי)
בלי מניירות בלי כוחניות או וכחניות, ככה במבט בלי צלצולים ומילים מיותרות הכל ברור.
Make me yours
לא שאל. אמר וכך היה!
לפני 5 שנים. 8 ביולי 2019 בשעה 14:08
ליידי משמעו - אל תרשי לעצמך להתמלא ברגשות חסרי תועלת כמו כעס.
עצמאית משמעו- זה בסדר להתאהב אבל שיהיה לך יכולת לטפל בעצמך.
נאמר במקור ע"י השופטת רות ביידר גינצבורג
לפני 5 שנים. 8 ביולי 2019 בשעה 8:58
כשאתה נרגע ומעלה את היום של אחרי, כאשר המים ניגרים מגופך ואתה משתהה לכיוון הטיפות.
טיפה, אחר טיפה, אחר טיפה, אחר טיפה....
שם אתה עוצר ואתה נשאר לחשוב
מתבונן לי מלמעלה, שט לי בערגה על נגינת חיי המגוללת צלילים שונים;
קופסת נגינה אשר אתה מותח את מטוטלטה ואז משחרר כמו קפיץ
בעוצמות האלה במתח שנצבר הוא כמו כור היתוך גרעני, המשמש בועות, אשר יוצר לבה כימית
לבה שנדבקת ומדבקת את פתחי דלתות ליבך כמו דלק ניוטן
דלק שנשרף ונשרף ומגיע לרמת התחה ובעירה גרעיניות
בערה אשר ממנה, מפעפעים אדים, מיסטורין, אפלה, ממנה ניגרים רגעי אושר ענוג ושמחה
ובכל הכח הזה אתה מרגיש, את אפקט ה...
האפקט שמרתית אותך, שהולך איתך, נדבק לבשרך ומבקע אותו, שוחט את נשמתך לגורמים
נושא עימו נסורת גרעינית, החודרת את גופך ומבקעת את נשמתך לא משנה כמה תשטוף אותה אחרי.
קור היתוך לחיות הקדוחות מבנינו, השורדות, החזקות שלא מוותרות על אדמתן, לא משנה כמה דם ניגר עליה ומה היא טומנת בחובה, פירות הפרי האסור המורעל, שמתקבל בניצת ליבלובו וניזון מאש עשן ובעירה.
פרי מורעל ויפה, פרי חוסר הדעת המביא אותך למסקנה מתוקה אחת...
כור היתוןך, אסון צרנוביל, שגעון המליון, שלטון החומר, אובדן הרוח-
חיבור לכלום ובאותה נשימה הכל!
אטום מסתובב, מסתובב ומסתחרר אך כאשר הוא פוגע באטום אחר אז הבוום מתקרב, אזז מתחבר הוא למולקולה המחוברת בקשר כימי המיוחד לגרעין שלנו.
והינה לכם
מדענית טילים או שיקוי מיוחד ומטורף שכזה, זה מה שזה....
אין דרך מדעית אחרת להסביר ולתאר את נבחי הרוח והנפש