אשליות נפוצות, תקוות נגוזות על חלומות ונגזרות בגזרות ובצלילים שונים, עולם אפל, יקום כוזב שחובק כאב מטלטל ואיך זה נגמר, הכיצד?
הנגזר האם הוא בר חלוף או חליפין לכליות ועמקי נשמתי, כאדם שאבד, צלל, צנח, צלח, ואף ניצח ואף על פי כן לא נשא חן ונותר עם הבנה שלא משנה מה, זהו גורל של עולם עקר כשדבר כה יקר אבד.
אבד כוכב הצפון, כבתה השמש ואת עם העננים והשחפים שעפים מעלה מעלה, את יודעת כמה תהייה נותרה כאשר לא תהיה נוכחותך בעולם, נעלמת ואני נאלמת דום רוצה לצעוק לדרור, לחופש, לניצחון, לצלול איתך לים תהום עמוק שלעולם לא יגמר, נצחי כמו זכרך בליבי כפי שידך נגעה בי, נתנה, עטפה וחיבקה.
דברים שאובדים ודברים שלא עובדים, ליבי כמו שעון מתקתק שעבר מחוגו עמד מלכת ולא שב
אולי זה געגוע לעולם שלם שאבד וכאטלנטיס צלל ולא ישוב עוד, לעולם לא יראה אור,
מגע ריק, טוגה ענפה, רק עלטה אדירה לפני מאחורי ומצדדי בדרכי לנווט, לאן? למה?
הקיום, היקום הסובב הנמצא והנעלם מחוברים בחבל קשור שאינו נפרם ולא ניתן להתרה, להקלה, לשלווה והמחשבות גאות בגאון אך ללא ששון,
מה שנע זע וחושב, לנוע? הכיצד לאן ולמה? ומה שהיה כבר לא יהא ומה שיהיה גם לא נדע.
רולטה רוסית, פוקר מווגאס ומארס טורקי, העולם בשלל גווניו קורא לי לחופש, לנשום להשתחרר מכבליו להתיר עצמי ולברוח לשממה לנדוד, לחפש, לגלות, להבין ואולי לנסות לפצות ולהיות איתך שם למעלה בענניו.
או שמא לצלול לגל של חלום שקורא לי ואומר לי, התירי קשרייך הפכי לאבק, אבק ללא משקל, ללא משמעות, צפייה או מחשבה והתקווה אולי היא ממשיכה ולאן היא מגיעה?
תיטול היא נפשי בציפייה או שאשחרר ההגיה ואטוס שוב ברוח כטייס אוטומטי, עד יקרא יהבי וימרק כאבי, ראשי, געגועיי ומחשבותיי כלוח ריק ולבן, ללא משקל משוחרר כענן ללא פחד זוע מכללי החברה.
והרי למה נותר כבר טעם? החשק כנווה מדבר בסהרה של שיירות גמלים חולפות ואני כשמש נודדת עד ליקוי חמה יגיע ואניח קרני, ארים רוחי אנוח אנשום ואהיה שמש לעולם אוטופי שאבנה בכל יום מחדש ואולי זהו שיר קינה מחובר כפסיפסט שונה ומיוחד בחלקיו בדיוק כמוני