זה שאנחנו לא חוגגים אף פעם. זה שהפייסבוק מזכיר לנו את התאריך. או אבא שלי. ואמרנו לו ״אבא, אנחנו לא צריכים יום נישואין, אנחנו חוגגים כל יום״.
אז ביום הזה נזכרנו בסיפור ההכרות שלנו. הרשמי- זה שמספרים לכולם והאמיתי- זה שלא נעים לספר;
איך ישבתם אתה והוא אצלך בבית חרמנים אחרי המסיבה. מדברים על ההיא, שהיא אני, שרואים עליה שהיא מחפשת. מחליטים להתקשר.
אתה מצלצל ובקול הבס שלך מזמין אותי לקפוץ ׳להוריד איזה ראש׳. גם נ׳ כאן אתה אומר.
ואני נזכרת איך דיברתי איתו במסיבה והוא היה דווקא חמוד ואני באמת מחפשת וגם קצת שיכורה ואומרת לעצמי שיש מצב. אז באתי, ילדה צעירה וטובה, לבד בת 23, לבית שבו ישנם שני גברים שרוצים לזיין אותי. שניהם. במקביל.
נזכרת איך נלחצתי כשפתאום נישקת לי את הצוואר בזמן שהתנשקתי איתו. לא ראיתי את זה מגיע.
יודעת כמה כבר אז רציתי לזרום. כמה ברור לי שהיום הייתי זורמת בלי לחשוב פעמיים. אבל אז הילדה הטובה והתמימה ניצחה וקמתי מתנצלת. אומרת שלא בטוח שמתאים.
מהבית שלך המשכתי עם נ׳ אליי הביתה לעוד שנה של יזיזות ומפגשים מזדמנים ותמיד היית שם ברקע. מחכה לראות מה קורה עם זה, מה קורה איתי.
אני יודעת שבחרתי לא נכון באותו יום. שהלכתי דווקא עם זה שלא היה לי איתו שום חיבור. שאהבת חיי נשארה בדירה ההיא והמתינה בסבלנות לזמן הנכון.
והיום, כיף לי לחשוב שסיפור ההכרות שלנו התחיל ב׳כמעט אורגיה׳ ושזה מאוד סימבולי כשרואים מי אנחנו היום.
סימבולי ורומנטי.
יום נישואין שמח בייבי ♥️
וזה הצד שלו. בסוף אתה תמיד יותר רומנטי ממני ;)
