לפני 7 חודשים. יום רביעי, 11 ביוני 2025 בשעה 6:40
היו שם רגעים של קסם אמיתי. ואני שומרת אותם.
אבל גם קשה לי להתעלם מהפער
בין מה שחשבתי שיצרנו, לבין מה שזה הפך להיות כשזה נהיה יותר מדי אישי, וקצת פחות הדדי.
מה שמשך אותנו היה השלישייה. הקשר בין שלושתנו. הקינק.
וברגע שהתעקשת להפוך את זה לשניים זה פשוט הפסיק להיות רלוונטי.
לי. מניחה שגם לו.
אני מבינה שהתאהבת.
אני מבינה שזה טלטל אותך.
אבל כשהרגש הזה הפך להיות תירוץ לאגואיזם, לשתיקה, להיעלמות, לדחוק אותי החוצה, משהו נשבר.
כי ראיתי בך מישהי שמבינה למה היא נכנסה, שלא מחפשת מונוגמיה סטנדרטית. הנחתי שיש ביננו חברות מינימלית, שאת רואה אותי, רואה את הקשר הנדיר שיש ביני לבינו ולא מנסה להיכנס באמצע.
ופתאום, כל זה התחלף במאבק על שליטה, על קרבה, על “של מי הוא”.
וזה כבר לא היה קשר בין שלושה אנשים.
זו היה מאבק על טריטוריה שאני מסרבת לקחת בו חלק. בעיקר כי הוא כבר שלי. חלק ממני. הרבה שנים.
וכן, גם לי זה היה לפעמים קצת יותר מדי.
אבל לא ברחתי.
נשארתי, ניסיתי לדבר, לעבד, להבין.
כשהקצב היה אינטנסיבי מדי ביקשתי לנשום, לא לפרק.
כשהרגש הסתבך לא התכנסתי. ניסיתי לדייק.
ועכשיו אני מדייקת גם את עצמי.
מחזירה את הגבולות, את השקט, את המקום שלי.
אני לא נכנסת למיטה עם אישה שלא רואה אותי.
גם אם היא יפה, חכמה, סקסית בטירוף
אם היא לא נדיבה באמת, לא עמוקה באמת, לא מסוגלת להכיל יותר מאגו אחד
אז היא פשוט לא מתאימה.
