בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Love of my life

רשמים מחוויות זוגיות
לפני שבועיים. רביעי, 7 באוגוסט 2019, בשעה 13:16

אתה מבקש ממני כנות רדיקלית. לספר לך את כל מה שעובר לי בראש. מבחינתי זה אומר לפגוע בך ולהכניס אותך לסרטים מיותרים. 

זה לא קל לי. ואני, שחשבתי שאני אמיצה, נבהלתי ובחרתי להסתיר. להסתיר ממך. 

הדבר שאני יודעת בוודאות הוא שאני רוצה להזדקן איתך. שאני אוהבת אותך בלי סוף ושאני לא חושבת שיכולתי למצוא פרטנר שיהיה יותר מסונכרן איתי, יותר אוהב, אהוב ומדהים בכל פרמטר. 

אני מאושרת שבחרנו אחד את השני לעבור את המסע הזה יחד. 

מעבר לידיעה המאוד ברורה הזו, אני בעיקר מבולבלת. מבולבלת מכך שלרגע אחד קטן פתחנו את מה שהגדרנו כגבול ובסדק הצר הזה, בשנייה הזו נכנס מיידית הצורך לפרוץ עוד. 

הקליק כבר קרה והאופציה היתה שם ואז זה נהיה וטו. וזה גרם לצורך שלי לעשות על זה וי לגדול גם כן. 

והיו לי מחשבות, שגם אתה העלאת, שאתה תלך אליה ואני אליו ונגשים את הפנטזיה הזו. 

ובא לי. אני מפנטזת על זה לא כי זה בא במקומך ולא כי אני לא אוהבת אותך ואותנו אלא כי ברור לי ששם נעוף באמת. 

אבל גם בלי לפתוח את זה איתך אני יודעת כמה החציית קו הזה גדולה עלינו. ואני מנסה לכבות את הצורך הזה. את עצמי. ומשכנעת את עצמי ומאמינה באמת שהפנטזיה הזו תשכח. תכנס למאגר של הדברים שלא הגשמנו והעיקר לא לעבור את הגבולות של עצמנו. 

ואז אני תוהה אם הגבולות האלו ישימים בכלל. מה יקרה בפעם הבאה שאפגוש מישהו שידליק אותי? גם אז תקנא? אם זה לא לגיטימי אז למה אנחנו כאן? 

וזה כל הזמן על המאזניים, הסיכון של המשפחה הזו והזוגיות הזו שאנחנו לא רוצים לקחת. 

לצד העונג שאנחנו רוצים לחוות. 

 

אני לא חושבת שכתבתי כאן משהו שלא נאמר קודם. אולי היית צריך לשמוע ממני שהפנטזיה הזו עדיין קיימת. 

בכל מקרה הטלטלה הזו שאנחנו עוברים עכשיו, בגללי, תצמיח אותנו. אין לי ספק. 

אני לא רוצה להכאיב לך. 

ואני מצטערת🖤

לפני חודש. שישי, 19 ביולי 2019, בשעה 15:39

על הספה מולי 

ומה שעובר לי בראש זה 

 

אם היא משפריצה לי על הספה זה הסוף שלה ;)

לפני חודש. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 09:14

מה העדפות? 

תעזרו לנו לקבל החלטה... :)

לפני חודש. שני, 8 ביולי 2019, בשעה 22:43


עוד מסיבה נסגרת בחסות המשטרה. זאת פגיעה ישירה בחופש התרבותי של כולנו, אם נדמה למישהו שרק תרבות הטראנס נפגעה פה, תחשבו פעמיים. זה תקדים היסטורי וטרנד מדאיג מאין כמוהו. סגרו את האינדינגב, את המידברן, את הסנביט ואת הדוף, ועכשיו את הנוקדים.
לא קיים עוד פסטיבל בארץ שיוכל לעמוד בתנאים שמשטרת ישראל מציבה. ואף מפיק עם טיפה שכל לא ירים פה כלום כדי להיזרק לרחוב עם חובות של מליונים!
אנחנו הכח שמניע את כל הכלכלה שמפרנסת את השטות הזאת, יש לנו כח.

וזה פשוט מדכא

יותר מאשר העובדה שבוטלה מסיבה שתכננו ללכת

מדכא שאין אף גוף במדינה ששומר על הזכויות והחופש שלנו. 

 

 

 

לפני חודש. שבת, 6 ביולי 2019, בשעה 14:16

אני מלקה את עצמי על כך שהפכתי חסרת סבלנות. או שפשוט נראה שאני מגיעה ליותר סיטואציות שמעצימות את חוסר הסבלנות הזה. 

לעיתים מפסידה בגלל חוסר הסבלנות הזה כמה וכמה חוויות ואני תוהה אם יכולתי להיות אחרת בסיטואציה. 

ואז מזכירה לעצמי שאני לא בחורה מתוסבכת. להיפך. מאוד פשוטה ובכלל לא קשה.

וכשזה נכון ופשוט אז מרגישה ויודעת ואז גם מחזיקה את זה בשתי ידיים ורוצה לזקק ולהעריך למי מגיעה חתיכה מכל הדבר הזה שהוא אנחנו. 

קיבלתי משימה אתמול בערב לחשוב על דבר אחד שאני לא אוהבת בך. והמוח שלי התרוקן. לא הצלחתי לחשוב על שום דבר כזה. ישבתי מולך והערצתי לך את התחת על כמה שאתה יפה וחזק ואז גם אהבתי אותך הרבה יותר כשידעת לאסוף אותי בזרועותך כשהכל נגמר ורק לחבק. 

 

תודה שאתה מכיל אותי 

לפני חודש. שלישי, 2 ביולי 2019, בשעה 20:00

לפני חודש. ראשון, 30 ביוני 2019, בשעה 21:34

מְוּגְזֶמֵת.

יש בה משהו מעניין,
משהו מעבר למה שרואים בעיניים;
משהו בלב, משהו שגורם לכם להתכווץ מכאב.
ואל תנסו להבין איך המוח שלה עובד לפעמים
כי היא פועלת בדרכים בתבניות,
שרק היא יכולה לחיות.

אז היא גילתה שהיא פראית, חזקה;
מלאת אש מים ואדמה.
היא גילתה, שהיא לא יכולה לעצור את עצמה לפעמים,
כי תשוקה שורפת חזק יותר מפחדים.
היא מרגישה עמוק; אוהבת עם כל העולם שלה.
והיא בוכה
בדיוק כמו שהיא צוחקת.
היא רכה וקשוחה,
מעשית ורוחנית;
כה נלהבת עד שהיא רציונאלית.
ממושמעת.
עד שהיא באמת חופשיה.
והיא חזקה.
עד כדי-כך, שהמהות שלה היא מתנה לעולם;
כי אישה חזקה קמה על רגליה.
ואישה חזקה יותר,
קמה עבור כולם.

אז היא לובשת אצילות, תושיה וכוח.
צוחקת בקול.
חסרת פחד מהעתיד.
לרגעים היא קצת נראית כמו זאבה.
ואולי זה בדיוק מה שהיא;
כי יש לה אינסטינקטים חייתיים, וחוש ריח מפותח במיוחד.
והמבט שלה, כשהיא יודעת שהיא לא יודעת;
חודר את הנשמה,
משאיר אחריו שובל של דם.
ואולי זה מה שעושה אותה כל כך מרגשת לצפייה.
וגם כל כך הרסנית.

יש אנשים שהולכים לאיבוד בתוך האש
יש אנשים שנבנים מתוך האש.
ויש נשים, כמוה,
שהופכות להיות האש.
ואם תאהב אותה בצורה נכונה,
היא תבעיר לך את הלב.
תצבע את היקום כולו.
אבל אם תכאיב לה, תזלזל בה,
אל תופתע שהעולם שלך נשרף כליל.

ולך,
לעולם אל תתביישי בצלקות שנאספו עלייך;
זה רק אומר שאת חזקה.
יותר מכל מה שניסה לפגוע בך.
ואל תתני לאף אדם לגרום לך להרגיש נחותה וחסרת משמעות,
ללא הסכמתך.
במיוחד לא אחרי שאהבת
עם כל מה שיש בך.
ולא משנה כמה את מוגזמת,
תזכרי שתמיד, איפשהו, יש מישהו;
שיכול לקחת את כל השיגעון שלך,
ולהשלים אותו לטירוף.

לפעמים הדרך היחידה להישאר שפויה,
היא פשוט להשתגע קצת.
אז האמיני בלהישאר חזקה.
גם כאשר הכל קורס מסביבך.
ותאמיני שמחר הוא עוד יום;
ושאין שום כח ביקום,
שיכול לעצור אותך מלעזוב ולהתחיל הכל מחדש.
וכשאת מתחילה שוב, תוודאי שרואים אותך.
כמו שאת.
שרואים את הצער שמאחורי החיוך שלך,
את האהבה מאחורי הכעס שלך.
ואת כל הסיבות לשתיקה שלך.

אישה בונה ואישה הורסת.
היא לא רעה,
היא פשוט מחפשת.

מתוך יומנה של
' זורחת לי השמש מהתחת '
- גרסת היומן

לפני חודש. חמישי, 27 ביוני 2019, בשעה 21:11

אני נדהמת עד כמה אתה מכיר אותי

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=883494&blog_id=104555

 

אני קוראת אותך ומרגישה שאתה מכיר אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי

שאם אני הייתי כותבת את הסיפור המושקע הזה לא הייתי מצליחה לנבא כל כך טוב את התגובות שלי.

כידוע אין סיכוי שהייתי מצליחה לכתוב את זה כי כמו שציינת אני חסרת סבלנות וסביר להניח שהייתי מגיעה מיד לשלב שבו הוא שולח ידיים באמצע הבר לתוך התחתונים שלי ומאונן אותי באגרסיביות. או לחילופין שולח אותי לחכות לו בשירותים. אם אפשר על הברכיים, פה פתוח. דופק לי את הגרון כמו שאני אוהבת שאתה דופק... 

פיספסת רק דבר אחד. אחרי כל כך הרבה שנים אפילו הפנטזיות שלי הן עלייך. אני לא יכולה לדמיין סיטואציה כזו בלי לדעת שאתה שם. שאני מחפשת אותך עם המבט שלי, שתיתן לי אישור. שתשמור עליי. 

כי כבר אין אני. יש אנחנו

 

לפני חודשיים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 13:39

מדהים שהריבים שלנו חוזרים על עצמם. שאנחנו חווים את אותם רגשות בלופים אין סופיים

שהטריגר הוא אותו טריגר ולא משתנה. 

כבר היינו שם קודם, זוכר? 

וגם אז כמו עכשיו זיינת לי את הצורה כדי להזכר בדבר הכי חשוב. כמה אתה אוהב אותי 

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=104406&postid=705706

 

 

וגם אני אותך

לפני חודשיים. ראשון, 16 ביוני 2019, בשעה 09:51

אני מתעוררת מוקדם והולכת לחדר הילדים להסניף קצת את הקטן שעובר עליו משהו ואני רק רוצה לעטוף אותו בחום. 

כנראה שנרדמתי שם במיטה הקטנה

לא הרגשתי שהם יצאו

ואתה נכנסת.

סגרת מאחוריך את דלת חדר הילדים

כן התעוררתי כשהזין שלך חנק לי את הגרון. אתה לא מסתכל עליי בכלל ברגע הזה, כאילו שאני לא מחוברת לפה שעוטף לך את הזין. אתה דופק לי את הגרון בלי לתת לי שנייה לנשום. אוחז לי בשיער ונועל לי את הראש... אני מריירת ומשתנקת. אתה משתמש בי לצרכיך והניתוק הרגשי הזה שלך מחרמן אותי כל כך

אני מרגישה קטנה במיטת ילדים הזו

ועוד יותר כשאתה גומר בי, מלטף לי קלות את הראש ויוצא מהחדר. 

 

 

*ועכשיו יום ארוך של חרמנות לפנינו