את עודד הכרתי באתר הכרויות. לא ברור למה קוראים לזה אתר ומה בדיוק בונים שם
אבל כלים יש שם בשפע. פה ושם גם כמה פרחים נבולים שמישו ניסה לנופף בהם ביומרנות ולא ככ הצליח לו. סתם פרחים מוגנים שלא יפרחו עוד לעולם.
ומדליה ענקית על הקיר. הרבה לייקים וחיים וירטואלים.
אבל משו בעודד משך אותי. סיקרן אותי וגרם לי לזרום איתו.
זרם שטיפות המים שלו ילוו אותי עוד הרבה זמן. כנראה.
שנינו היינו זאבי אלפא. אני יודעת שזאב אלפא הוא זכר ושיש כמה נקבות בקבוצה. אבל הקרב ביננו ראש בראש היה נוכח שם מההתחלה.
אף אחד לא הסכים לתת לשני את האופציה להיות הנושך האחרון.
הקרב הזה נע בין תשוקה לחייתיות . והוא היה מלא באדרנלין.
היתה שם מלכודת רשת סבוכה. אף אחד מאיתנו לא הציב אותה אבל שנינו מצאנו את עצמנו סבוכים בתוכה. נועצים שיניים.
הפגישות הראשונות ביננו היו סימון טריטוריה. שטח קטן עם אגו גדול ורצון לכבוש.
בפגישה הראשונה ,לאחר שבועיים של שיחות מטורפות, הבהרתי לו שמגע לא יהיה. כי סטוצים זה לא מה שאני מחפשת. ועייפתי מקשרים קלילים שזורמים סתם. בכל זאת קצת רחמים על הכנרת..
ישבו בבית קפה קטן בצהרי יום שלישי. הסתכלנו אחד לשני בעינים ולא דיברנו הרבה. לא היה צורך במילים.
תיקשרנו עם המחשבות. מצח למצח.
הוא ידע שהמילים שלי לא משקפות את התחושה הפנימית שלי. ופינה לי את רחבת הריקודים לריקוד החיזור המתבקש.
"קפה. סרט..אולי רק סרט..נראה כבר.." ואני? התנדנדתי בין הרצון למשו רציני ויציב לבין הרצון להתפרק במיטה.
אבל פחדתי שהוא יעזוב אחר כך וישכח להרכיב אותי חזרה.
אז רקדתי את ריקוד החיזור המתבקש.
עודד היה קופסא מושלמת של אריזה יפיפיה שלא מאכזבת לגבי ניחוש התוכן שלה.
חכם. נחוש. כריזמתי. אולי לא כל כך ידע מה הוא רוצה מעצמו-אבל היה בטוח ברצונות שלו לגבי.
הוא היה מאצ'ו של פעם. גבוה. יציב. כזה אחד שאפשר לקפוץ עליו והוא לא יעוף אחורה מעוצמת ההדף.
הוא גם שנא מטריות. טען שלהחזיק את המקל עם הגגון המטופש מעל הראש מגביל לו את הגבול לשמים. ושבכלל-השמים הם רק ההתחלה.
וכשמשו מסתיר לך את הכוכבים זה הזמן להתפשט ולמצוא אותם.
הוא אהב כוכבים. בעיקר אותי מסוחררת סביבם.
בסיום הסרט הוא שאל "אצלך או אצלי?" כאילו שזה משנה איזה מצעים יעטפו את השמיכה. מבלי לדעת בכלל שעדין לא ציפיתי את המיטה.
הציפיות האחרונות נועדו לחלומות מההוא שעזב ולקח איתו הכל.
"אצלי" אמרתי לו. לא ידעתי איזה ציפיות הוא סוחב וכמה כוכבים יש לו בדגם הבד,אם בכלל.
הגשם של פברואר לא ריחם על אף אחד מאיתנו. למזלי לא נתתי למטריה להפריע לי להנות מאפור השמים והדרך מהחניה לבית היתה יבשה.
הוא לעומת זאת נרטב עד לשד עצמותיו.
זו לא היתה התמונה הקלישאתית של שיער מטפטף נוחת על מצח חרוש קמטים מרתקים כשאור פנס הרחוב מבליט את עצם הלסת המרובעת שלו.
למרות שקמטים היו לו פה ושם. אבל שיער כבר לא.
הוא עמד בפתח הבית שלי מטפטף על הרצפה שבכל הזדמנות אחרת היתי מגישה לו סמרטוט ביד וצורחת עליו שרק אתמול שטפתי רצפה.
עמד שם בוטח. והחולצה הרטובה שנצמדה לו לחזה רק ריתקה אותי יותר.
היתי מביטה בו עוד ובוחנת גם את מכנסיו אבל רוח קרה הזכירה לי שכמה טיפות גשם לא פספסו גם אותי.
"כנס כבר. אידיוט. קר לי!" אהבתי להיות ביצ'ית. מי שלא עמד בזה ונעלם היה רך מדי. ככה נהגתי לסנן את כל הרכיכות ולהשאיר אצלי את מעטפות הצדפות הקשיחות.
זרקתי לעברו מגבת. בכל זאת פריקית של ניקיון.
הוא ביקש תה במקום קפה. הכנתי לו אחד. עם 2 סוכר. שלא יגיד שאני מרירה.
הוא ישב בסלון ביתי המחומם. על ספת הפוף האדומה והכל כך אהובה עלי. זו שהיתי מתכרבלת לתוכה בימים שכל מה שרציתי היה רק חיבוק אבל הציעו לי רק זיונים.
ישב שם עוטף את ספל התה באצבעותיו הארוכות והעבות. ציפורניו היו גזורות ונקיות. דמיינתי אותן לשבריר שניה במקום אחר והסמקתי. הלחיים שלי בהחלט האדימו.
זכר אלפא לא מתפשר על הגבריות שלו. נהנתי לדגדג לו את הקצוות.
"אתה רוצה להחליף בגדים? שלא תתיבש לי..יש לי אחלה בייבידול ורוד שישב עליך מושלם"
מה זה מושלם. אני 1.62 47 קג
והוא 1.82 85 קג.
שוב דמיינתי אותו עלי והסמקתי.
הוא כנראה היה בטוח שחם לי.
גחנתי לעברו. צמוד, מצח למצח של לוחמי טריטוריה- ראיתי את המבט הזה בעיניים שלו. המבט הזה שנדלק. אבל לא מספיק כדי לחמם את גופו ולייבש את בגדיו שהספיקו להרטיב את ספת החיבוק שלי.
השפתים שלו נפתחו קלות. משורטטות. צרות. וריח קלוש של קמומיל עם מתיקות חזקה.
נוגעת לא נוגעת. השפתיים שלנו כמעט נפגשו. "אל תזוז בייב. כבר חוזרת"
כאילו שהוא היה קם והולך. הרשת כבר היתה שם ושנינו היינו סבוכים בתוכה.
כוס התה שלו כמעט נשפכה בתנועה לא רצונית של היד לגעת בי.
קמתי לחפש לו משו בארון שיוכל להציל אותו מהמצב הלח הזה.
מצאתי מכנס פוטר, גופייה חמה וזוג גרביים מפנקות בצבע ורוד. "לא בטוחה לגבי אלו אבל המכנס והגופייה ישאירו אותך בחיים, אתה יכול להחליף בשירותים".
הוא קם לכיוון השירותים. ואני? נהנתי להתגרות בו עוד קצת. כאילו שכוס התה לא היתה חמה מספיק אבל כנראה שהיא הספיקה כמעט להתקרר
"אתה יכול להחליף גם כאן" . ידעתי שגבר אלפא לא יעמוד מול הזאבה שלו עירום בצורה כזו.
והוא בתגובה זרק לעברי את הגרביים הוורודות והלך להתלבש.
זה היה ה'לא נכנס לנעליים שלך' החדש.
שקעתי בנייד. הצדפה הישנה שסדקתי בפעם האחרונה שנשכתי אותה בדיוק שלח לי הודעה. שאל אם בחורף הזה מתאים לי להתפנק על שוקו חם עם קצפת.
כנראה היה כזה אידיוט ששכח שאני לא אוהבת שוקו ושמזמן אסרתי על עצמי ללקק קצפות.
הגיע לו להיסדק.
"הכל בסדר?" הוא שאל. פספסתי את החזרה שלו. שוב שוקעת..
"כן, כן, כבר איתך. מתאמת עבודה להמשך השבוע". ידעתי שהוא יודע. לא הצלחתי לשקר אף פעם בצורה מהימנה. והוא? לחשוב שהוא יאמין לזה יהיה זלזול באינטלגנציה שלו.
הוא עמד שם בסלון. בוחן את הסביבה. את המימדים. את הניואנסים הקטנים. כאילו מעריך את יכולתו להיכנס ברווחים שבין אינסוף תמונות המגנט שהיו תלויות לי שם על המקרר. בין הגורים שלי שלא הסכמתי לשחרר אף פעם והמשכתי להגן עליהם בחירוף נפש. לא משנה כמה שנים עברו וכמה הם גדלו מאז.
די. האצבעות שלי כבר התעייפו מהמסך הטיפשי והעיניים ריצדו לי מול המסך המסרטן.
קמתי בשקט. הוא היה שקוע. שפת הגוף שלו שידרה נינוחות
נצמדתי אליו מאחור. מניחה ראש על גבו. מרגישה את שרירי גבו מתקשים מעט. חוזק. ביטחון.
בדיוק ההפך מספת החיבוק האדומה והטיפשית שלי.
השחלתי את ידי מתחת לגופיה וליטפתי את הבטן שלו. המוצקה. והחזה המבטיח.
לא יודעת מה פעם שם מתחת. אבל הוא בהחלט התחיל להאיץ.
הוא לא נשאר חייב וליטף את צדדי גופי. במין תנוחה מוזרה ולא נוחה שלא החזיקה מעמד יותר מכמה דקות.
הוא הסתובב אלי והעביר את ידיו לאורך הצוואר,עצמות הבריח שלי והסנטר. היה בזה משו חייתי ומגרה מאוד.
והתנשקנו.
נשיקה לוהטת .קלישאתית של חורף קר.
השפתים שלו היו חמות ורכות. רציתי לנשוך אותן אבל הוא הקדים אותי.
נושך בעדינות את השפה התחתונה שלי בזמן שהיד שלו לא מרפה מהשיער שלי והיד השניה מטיילת על גופי.
הרגשתי איך גופי הופך להיות קל ונופל לתוך עטיפת הגוף שלו שכבר הספיק להתחמם ובער לעברי.
הוא לא בלע אותי. הוא ידע לנשק בצורה מושלמת.
הנחתי את ידי סביב צווארו . שורטת קלות את גבו.
מושכת איתו את הרגע.
הוא הצמיד את השפתיים שלו לצוואר שלי. וכאילו ידע בדיוק מה אני אוהבת. לא רטוב מדי. לא חונק מדי.
בנשיקות קטנות מהולות בריח אפטרשייב משגע.
הטיתי את ראשי לאחור והנחתי לעצמי להנות מהרגע. לעצום עיניים ורק להרגיש. כאן ועכשיו.
הנחתי את ידי על זרועו. הוא כווץ את השריר כתגובה והעביר את ידו על רגלי. בקו הדק שבין הירך לפנים הירך. זה חירפן אותי.
רציתי להרגיש אותו מדוייק יותר. אבל הוא ידע מה אני באמת אוהבת וידע גם לשגע אותי.
הוא אחז אותי במותני והרים אותי. סיכלתי את רגלי סביב מותניו כתגובה.
רציתי לאמר לו שירים אותי גבוה יותר. שהכוכבים נמצאים למעלה. אבל אני בטוחה שהוא לא היה מקשיב או במקרה הטוב היה עונה לי בדרכו : 'הכוכבים איפה שנותנים להם להאיר ילדונת. תפסיקי להביט למעלה ותסתכלי לי עמוק בעיניים'
אז שתקתי. ורק הבטתי עמוק לתוך עיניו וידעתי שאין צורך במילים.
הוא הניח אותי על הספה.
לא. הוא זרק אותי על הספה בנונשלטיות.
כך שוכבת לבושה ועירומה מולו. ושנינו כדור אש בוער.
קילף מעצמו את הגופיה . בוער מחום. בוער מתשוקה.
הוא פישק את רגלי בהחלטיות ורכן לעברי. אבל סירב להקל עלי ולהפשיט ממני את המכנסיים.
מטפס באיטיות לעבר הבטן.
בנשיקות קטנות ולוהטות.
הנשיקות שלו היו כוויות של חום על הבטן השטוחה שלי. הזיפים שלו דקרו אותי מעט אבל זה לא הפריע לי
היה לי חם. רציתי להתפשט. להשכיב אותו על הרצפה ולרכב עליו לארץ לעולם לא. כשהוא נעוץ בתוכי.
השלתי מעלי את הסריג. רציתי להרגיש אותו עור לעור.
לא רציתי כוויות קטנות של חום. רציתי להיהפך לכויה אחת גדולה ולבעור איתו בתוך להט התשוקה שנוצר.
התרוממתי מהספה כשאני אוחזת בזרועותיו. מנסה לגרור אותו בקרב אילם לשכב במקומי.
אבל קרב כשמו כן הוא. הוא לא התמסר כל כך מהר.
ופה התחלנו את ריקוד הטריטוריה החושני שלנו.
הוא הצמיד אותי לקיר . חסכתי ממנו את ההסתבכות עם קרסי החזיה כשהתארגנתי הערב. שיכנעתי את עצמי שמבעד לסריג העבה לא באמת יראו אם הפטמות שלי בולטות או לא.
עכשיו הן בהחלט בלטו והוא לא פספס אותן.
הוא אחז בידיי והרים אותן למעלה. מצמיד אותן לקיר.
הגוף שלי הגיב אליו בתיאום מושלם. קימרתי את גבי כתגובה והבלטתי את חזי.
והוא בלהט משלו עם מקצב מוזיקלי ייחודי שנע בין ואלס מהיר לגאז מנותק- לקק מסביב לפטמות. מסרב לתת לי את מה שאני ככ רוצה.
הוא שוב אחז במותני אך הפעם הושיב אותי על משענת הספה. כרכתי את רגלי סביב מותניו וסירבתי להרפות. אל תברח לי..בבקשה אל תברח. לא עכשיו.
כעת הינו לגמרי ואלס. הוא ליקק את חזי הקטן שהתאים בצורה מושלמת לתוך כף ידו הגדול וינק את הפטמות הזקורות. מעט בעדינות מעט באגרסיביות..
הרגלים שלי נפשקו לקראתו אינטנסיבית והרפו מאחיזתן בו.
מנסה להגיע פעם אחר פעם לאבזם החגורה שלו כששוב ושוב הוא מזיז את ידי ומסניף ומלקק כל חלק בבטן שלי. בחזה. בצוואר..
לא ויתרתי..
גם הוא לא.
הוא פתח את כפתור הגינס שלי ובמומחיות משעשעת הוריד ממני את הגינס הצמוד כאילו לא קיפצתי קצת כדי להיכנס לתוכו כששלפתי אותו בתחילת הערב מערימת הכביסה הנקיה.
בערתי. התחתון שלי היה רטוב לגמרי. רציתי להרגיש את האצבעות שלו מחליקות לתוכי. ולא רק אצבע אחת.
אבל הואלס שלו היה על ביט שונה משלי ואת הריקוד שלו הוא רקד בקצב משלו.
הוא סובב אותי בנחישות והשעין אותי על שולחן המטבח. רכונה לפנים כשישבני מזדקר לאחור.
אסף את שני ידי לאחור והחזיק בהן תוך כדי שהוא מכופף אותי יותר נמוך ומצמיד את חזי למגעה הקר של פורמייקת השולחן החלקה.
שמעתי אותו מתעסק עם אבזם החגורה שלו. לרגע הרפה מאחיזתו בי.
לא זזתי. קיוויתי שהנה יגיע הרגע הארור והוא יחלץ אותי מתחתוני הרטובות.
הוא הסיר מעליו את המכנסים ובאותה זריזות הוריד גם את הבוקסר השחור שלו.
לא ראיתי אותו. מהזוית המכופפת שהיתי בה יכולתי רק להבחין בפרטי לבוש נושרים לרצפה. אותה הרצפה שכבר לא היה לי אכפת כמה טיפות מים הוא השאיר עליה .
כל מה שחשבתי עליו באותו הרגע היה הרצון העז להרגיש אותו בפנים. חזק. חם וקשה.
ידיו שוב אחזו בידי המכופפות לאחור. מצמיד אותן אחת לשניה וכורך אותן ב..חגורה שלו!
גיחכתי. איזה משחק חמוד. אבל מסתבר שהוא ידע להצמיד את ידי בצורה כזו שלא באמת יכולתי להשתחרר ממנה. זה לא היה משחק ולא היה חמוד. זה היה מגע קרח באש שורפת.
"תזיין אותי!" רציתי לצרוח עליו. "חזק!"
אבל הדרך לארץ לעולם לא- היתה ארוכה . חלקה ורטובה..
הוא ליטף את ישבני. בעדינות. ברכות. בניגוד בולט לחגורה שהיתה מלופפת בחוזקה סביב ידי.
טייל על ירכי ..פנים הירך. נוגע בתחתוני הרטובות.
האיבר שלו התחכך נוגע לא נוגע בירך שלי. קשה וחזק. חם בצורה מבהילה.
ניסיתי להבליט את ישבני לאחור ולזוז לכיוון שלו.
ובתגובה הוא זז אחורה.
מביט עלי ככה מהצד. מלקק שפתיים בהנאה.
נשכתי את שפתי והבטתי בו בהתגרות. ידעתי שבסוף הוא יכנע.
הוא ניגש למגירות במטבח והחל פותח אותן. הלך לו מהר. מגירה שניה מימין . סכיני קצבים. בשר. ירקות ו..אחת בידו.
האמת? נבהלתי..ידי קשורות. אני חסרת הגנה ..
אבל היתי ככ חרמנית ורטובה שההגניון לא לגמרי היה ישר ברגעים האלו.
הוא התקרב אלי מאחור. ניסיתי להרים את עצמי מהשולחן אבל הוא אחז בי בעדינות ובנחישות וכופף אותי חזרה.
מטייל עם הסכין לאורך גבי כלפי מטה עד קו התחתונים.
הוא משך את תחתוני באגרסיביות ובהינף סכין של שניה בודדת חתך אותן.
אחת באמצע. אחת בצד.
עוד בד לערימת פרטי הלבוש על הרצפה.
עכשיו זה כבר היה בלתי נסבל.
הוא שוב התרחק. בוחן אותי מהצב. מחזיר את הסכין למקומה. תודה באמת.
"תזיין אותי" לחשתי לו. "בבקשה. אני לא יכולה יותר"
הוא הביט בי מחייך. התקרב אלי והסיט את השיער האדום מפני . ליטף באצבע עדינה את לחיי ואחז בעדינות בסנטרי. יפיפיה את. אבל אני לא דובר עברית.
ונשק לי שוב.
בהתחלה ברכות . אחכ בלהט מתגבר. הלשון שלו היתה חלקה וממכרת.
הפסיק בדיוק בשלב שהתחלתי להתלהט. איך לא.
הוא שוב נצמד אלי מאחור אבל הפעם התקרב יותר מתמיד.
האצבעות שלו ליטפו את המקום הכל כך רטוב. המגורה. קימרתי שוב את גבי. ניסיתי לכוון את עצמי לאצבעות שלו.
"אל תזוזי" הוא לחש בקשיחות ודחף בבת אחת 2 אצבעות ארוכות לתוכי.
היתי רטובה כמו שהרבה זמן לא הייתי. הוא שפשף את אצבעותיו בתוכי. במהירות. כמה שיותק עמוק.
גנחתי בהקהלה. השתוקקתי למגע שלו.
היתי בוערת. הרגשתי שאם הוא לא ישנה את התנוחה שלי אני אהפך להיות חלק מהשולחן..
הוא כנראה שמע את המחשבות שלי.
בבת אחת הוציא את אצבעותיו והשאיר אותי עם עונג כואב מרוב תשוקה.
הוא אחז בידי וישר את גבי. עמדנו אחד מול השני. הוא הרים אותי על ידיו בתנוחת ערסול ונשא אותי לחדר השינה.
הניח אותי על גבי במיטה הגדולה ללא הציפיות . אמר שמזרן חייב להיות רך אחרת הוא לא יספוג את עוצמת המהירות ואני עלולה להתפרק כשהוא מזיין אותי.
כל מיני דיבורים על עוצמות של מהירות. אובייקט קשה ועונג. או כאב. תלוי בקשיחות המזרן.
שכבתי על גבי במיטה כשידי עדין קשורות לאחור. הוא סובב אותי באגרסיביות והחל משחרר את החגורה המלופפת סביבן.
לרגע אחד הרגשתי חופשיה. ולרגע שאחריו קצת פחות..
הוא סובב אותי חזרה על גבי ופישק את רגלי המקופלות בבת אחת.
רוכן לעברי. מעביר את הלשון על הבטן התחתונה. מנשק את ירכי. מלקק מסביב.
התפתלתי. לא הצלחתי שלא לזוז. תפסתי את ראשו וכיוונתי אותו בכח אל בין רגלי המפושקות.
הוא נענה לי והחל מלקק אותי בעדינות. מלקק את הדגדגן הנפוח. הכה מגורה.
בהתחלה בעדינות ואחכ בנחישות. החל מוצץ אותו באינטנסיביות.
"אל תעצור. בבקשה" לחשתי לו ואחזתי את ראשו בין רגליי הנצמדות.
הוא פישק אותן שוב ובבת אחת דחף לתוכי שוב את אצבעותיו. אבל סירב להשאיר אותן בפנים. הכניס אותן עמוק והוציא..ממתין כמה שניות ושוב...
גנחתי לעומתו בעונג. רציתי לצרוח אבל עצרתי את עצמי.
שוב 2 אצבעות..והיד השניה מלטפת לי את הישבן. מפשקת אותו עוד. נוגעת מסביב. באיטיות ובניגוד גמור לאצבעות בכוס שלי שנעו עכשיו בקצב ממש מהיר.
עצמתי את עיני והטתי את ראשי לצד. מתמכרת לעונג ולעוצמות חדשות.
הוא התנתק מעלי משך אותי לקצה המיטה ונעמד . תוך כדי שהוא מרים את רגלי המפושקות אל כתפיו.
ונעץ. עמוק. בבת אחת.
גנחתי כמו שלא גנחתי הרבה זמן.
הוא רכן אלי תוך כדי והחל מנשק אותי. מפריע לי את זרם האוויר לריאות ואיזון החמצן למוח.
הרגשתי מסוחררת. רציתי לצרוח לו שיעצור רגע. שאין לי אוויר.
אבל לא הצלחתי להוציא שום הברה מלבד גניחות עונג.
לאחר דקות ארוכות הוא שוב עצב וסובב אותי בקצה המיטה לתנוחת דוגי. על 6..
הוא פישק את רגלי ולא חיכה שאסדיר נשימה. הכניס את איברו והחל לזוז בתנועות מהירות. ידו האחת אחזה במותני והשניה מלטפת ומטיילת בין רגלי. מאחור.
לא היה צורך בחומר סיכה. היתי רטובה לגמרי. הוא הרטיב את אצבעו והכניס את הקצה שלה מאחור.
התכווצתי אינטנסיבית. אבל הוא לא המשיך. הוא עצר בקצה ובתנועות סיבוביות גרם לי להרפות ולהרגע.
'רק שלא יגמור עכשיו' חלפה מחשבה בראשי..אני רוצה עוד..
משכתי את עצמי לפנים והוצאתי אותו מתוכי. הוא היה די מופתע. לא התכונן לזה.
"עכשיו תורך" אמרתי לו "ושלא תעז לגמור".
קמתי מהמיטה והבאתי מגבון מחבילה שהיתה מונחת לצד המיטה. הוא הסתכל עלי במבט תמוהה.
"לא אוהבת לרדת לעצמי" אמרתי לו וניגבתי את איברו הקשה מהשאריות שלי.
התעוררתי בבוקר.
היתי ערומה מתחת לשמיכה שכיסתה אותי בצורה מסודרת עד לצוואר.
הגרביים הורוד היו מקופלות לצד המיטה על השידה.
סירבת להיכנס לנעליים שלי.
החצי השני של המיטה היה ריק. הסדין בו היה מתוח. לא השארת אחריך זכר לנוכחותך במיטתי.
אפשר היה לחשוב שכל הסיפור היה פרי דמיוני היצירתי.
הסתובבתי לעבר פתח החדר והרמתי את עיני אל הדלת.
החגורה שלך היתה תלויה על הידית.
לא טרקת את הדלת כשעזבת. אפילו לא סגרת אותה.
השארת אותה פתוחה בסטטוס לא ברור.
keep it simple
כמו שנהגת לומר היה ה
its complicated
החדש.
הבטתי במסך הטלפון. 2 שיחות שלא נענו מאיילה, חברתי הטובה. פתאום נזכרתי שקבענו להיפגש הבוקר. הבטחתי לה שלא אבריז לאחר הפעמים האחרונות שביטלתי אותה ברגע האחרון.
קפצתי מהמיטה למקלחת. מסמסת לה שאני בדרך למקלחת ומחכה לה. שהדלת פתוחה ושתיכנס. תרגיש בבית.
רעש המים טישטש כל רעש רקע. היא כנראה הגיעה כשהיתי שקועה בלהתלבט אם למחוק את הריח שלו ממני בספוג או להסתפק במקלחת זריזה של קרצוף ידני.
בחרתי באופציה השניה.
כרכתי מגבת סביב גופי, יבשתי את שערי במהירות וצעקתי לה מחדר השינה שאני כבר באה . היא לא ענתה אבל רעש ספלי הזכוכית והקומקום המבעבע גרם לי להבין שהיא מרגישה בבית והורדתי הילוך מהלחץ לא לאכזב אותה. שוב.
כשיצאתי אל הסלון נתקלתי בנעל העקב שלי מאמש וכמעט השתטחתי על הרצפה.
"פאק . אני מתנצלת על הבלאגן. היתה פה סערה אתמול ועוד לא הספ...."
המילים נתקעו בגרוני.
עודד עמד שם במטבח. מכין זוג ספלי קפה. על השיש לידו היתה מונחת שקית ששם המאפיה הקרובה היתה מודפסת עליה.
הוא הרים את עיניו וחייך. חזר להתעסק בטקס הכנת משקה הבוקר המריר.
