לפני שנה. יום שני, 16 בדצמבר 2024 בשעה 19:02
תמיד היה לי אישיו עם זה. לא באופן מודע.
במפגש עם אנשים, בהליכה ברחוב. כשמישהו חולף עליי ממול ואפילו עם אנשים קרובים תוך כדי שיחה.
אולי זה עניין חייתי. להסתכל בעיניים זו אמירה, לפעמים זו אפילו התרסה.
תנסו להסתכל לקוף בעיניים - הוא יגיב.
חתולים לא מסתכלים ישירות בעיניים אלא אם כן הם סומכים עליכם (ככה אומרים).
אולי להישיר מבט, ולהבין שמישהו כרגע מסתכל ואולי אפילו רואה אותך, הרגע פתאום הופך ליותר אמיתי, יותר תודעה של פה ועכשיו ופחות לשוטט במחשבות ולנהל דיאלוג מתוך המוח ולא מתוך העיניים.
אבל כשהיא נעולה מתחתיי.
ואפילו עוד יותר שהיא מעליי.
אני מכריח את עצמי.
לא תמיד מצליח
כי קורה כל כך הרבה במוח שכיף להיות שם.
אבל אני מתאפס, כי אני כן רוצה לומר אמירה
אני מחפש את התגובה (ואת הגניחה)
רוצה שהיא תסמוך עליי
וזה פשוט פה ועכשיו ובעיקר , אמיתי.