צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בואי ואזיין אותך אהובתי

כותב עלי, עלינו ועליהם.
לפני 6 שנים. 3 בדצמבר 2017 בשעה 14:09

״יש לך פה איזה אייפון?״ היא שאלה במעין שובבות מתוקה כשמבטנו נפגשנו ביציאה מהשירותים של הבלבוי, בר תל אביבי סקסי. ״כן״ עניתי. ״בוא איתי!״ ציוותה, אחזה לי את היד ומשכה אותי אחריה חזרה לשירותי הנשים. היא היתה בסביבות השלושים לחייה. היה לה שיער חלק, זהוב וישבן קטן. עיניים שחורות, חצופות ומלאות טרוף.

אני מאוהב בך. שנים של אהבה נפתחו בדיוק לפני שנה והפכו להתאהבות מוטרפת. אישתי ואם ילדי. את ששולחת לי תמונות שלך יפה בשמלה שחורה ועיניים מחייכות. את שאמרת שאני היחיד שגמרת איתו בפעם הראשונה. את שטורפת אותי כשאני חודר אלייך אחריי נסיעת עבודה. את השפחה שלי שמבקשת שאזיין אותה בתחת כדיי שתגמור. יקרה שלי.

היא חטפה לי את המכשיר וערכה שולחן על מסך המגע עם שתי שורות וגליל קטן. שאפה והגישה לי את השנייה. אש נדלקה. טרוף ניצת. נצמדה, רצתה לנשק אותי. ״אל תגעי בי״ גערתי בה ביהירות. היא נרתעה לרגע אך לא ויתרה. הסתובבה, התכופפה ולחצה את כפות ידיה על הקיר ואת התחת הקטן שלה אליי. הדפתי אותה בכוח וחזרתי ״אל תגעי בי״. היא נחבטה על האסלה. מושפלת. ״חכי פה. חתיכת זונה.״ סיננתי. היא היתה כפופה ועיניה השחורות נמוגו בכניעה.

את טעית שחשבת שיפריע לי שקבעת ״רוצה לספר לכלוב עלינו״. את תספרי להם על שנים של זוגיות מהולות באהבה וכאב. את תסבירי כמה שאנחנו דומים, וכמה שונים, את מקבלת ואני קנאי. שנים של געגוע והמתנה לריגוש הבא, לשינוי. אהבתי נשים, ואהבתי אותך. אבל היום אני חווה איתך אהבה שלא חוויתי מעולם. אושר.

דלוק יצאתי החוצה מהתא. קשוח חזרתי פנימה. היא הזדקפה, חצי בבהלה. חפרתי לה בעינים השחורות המתמוגגות והיא הצמידה את גבה לקיר, בכיפוף ברכיים קל מתחה את ידיה לצדדים, מזמינה, משתוקקת. ״רוצה אה?! אני מרשה לך להסתובב!״. היא הינהנה, הסתובבה באטיות מפתה, לחצה את הפטמות של החזה הקטן שלה לקרמיקה השחורה, מפשקת קלות את רגליה. שתי השחורות שלה מביטות בי. ״רטובה?״ שאלתי והנה הוא הופיע שוב, ההינהון הכנוע היפה שלה. ״אז תורידי את הג׳ינס״ דרשתי.

שנים של פנטזיות, מתממשות בכל רגע. הפתיחות היא אינסופית והגבולות אינם ברורים. את לא תסכימי, ״הם מאוד ברורים״ תאמרי לעצמך, קוראת את השורות האלו. ואני אסביר לך שאין זה הגיוני, שהרי פנטזיות אמיתיות לעולם מטרתן לשבור את הגבולות ואם הן מתממשות הרי שיש להגדיר גבולות חדשים.

השיער הזהוב הסתיר את פניה כשהפשילה בעינטוז מתניים קל את הג׳ינסים המדיי צמודים שלה. ״מה עם התחתונים?!״ דרשתי. ״סליחה״ התנצלה בלחישה. דרוכה ומצפה נגעה קלות והחוטיני השחורים החליקו ברגע ונצמדו לרצפה המטונפת. אני לא נוגע בה. היא מתוסכלת. ״תראי לי!״ ״מה?״ היא לא הבינה. ״שאת רטובה״ עניתי בחצי לחישה על אוזנה. החמלה גרמה לה להרגיש בטוחה יותר. אצבעותיה ליטפו ופישקו את הישבן שלה רגע לפני שנגעו וחדרו לתוכה, היא נאנקה, עשתה חצי סיבוב והראתה לי במין סיפוק שכזה שתי אצבעות דקות שהבריקו בחושך.

נתתי מבט אחרון בשחורות החצופות שלה ויצאתי החוצה.

חזרתי לשולחן שלנו, לגמתי מהוודקה שלי ואת שאלת ״מה לקח לך כל כך הרבה זמן?״ ואני סיפרתי לך הכל. כמו תמיד.
״איך השארת אותה ככה?״ רטנת, ״יא אידיוט״. נישקת אותי, קמת והלכת לשירותים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י