שנים שיחד, מגלים וחווים וכל זה. ואז אני מזיין אותך במכניות כזאת כמו מכונת הדפסה, נכנס ויוצא. כאילו מישהו זר נכנס לחדר שלך באמצע הלילה, פישק, לקח והלך.
מאז ומתמיד זיינתי אותך מאחור, וגם היום, אבל בין לבין, את מלקקת לי את הכפות רגליים, הולכת אחריי בבית על ארבע, עירומה, מטפטפת, מצמידה שדיים ולחי לריצפה ומרימה תחת למעלה מחכה שאחדור אליך במכה אחת בלי להודיע.
אני מכבד אותך, מעריץ אותך, אוהב אותך, וגם היום. אבל יותר. אחרת. את רוצה אותו עוד יותר בגרון שלך עמוק יותר מפעם, רוצה יותר לנזול, להפעיל את רפלקס ההקאה שלך כשבמקביל אצבע או יותר חופרות לך את החורים האחרים שלך עוד יותר.
תמיד רציתי ואחכה לרגע איתך לבד, בחדר, מטונפים מהנוזלים שלך, מלאה בשלי, רגועים ונמרחים. אבל לפני שנתיים בערך ביקשנו והוספנו אחרים, את זה החתיך המטורף מברלין שביקש רשותי להפגיש לשון עם לשון. ואותו הרגע הפך אותו לתשוקה הראשונה שלך איתי. את הזוג המקסים שהתאהבו בנו ופינקו אותנו כמה חודשים נפלאים, את זאת שאת ירדת לה בפעם הראשונה, ואת ההוא שזיין אותך מאחורה בזמן שמצצת לי.
אפילו איתי, האהוב שלך, האיש שלך, דחית את הקץ של האנאלי, והיום הקץ מאחורינו, ונפער לו עוד חור, זה שסוגר על הזין שלי כשאת גונחת, כלבה מיוחמת, גומרת אחרת ואז מבקשת עוד מזה.
—
לעיתים, לרגע מרגיש שזה לא אני שם זה שמכאיב לך, משפיל אותך, פוקד עליך. וזו לא את שזוחלת, מורעבת ללקק לי את התחת.
..אבל זה רק לרגע, שהריי, שנינו יודעים שזה היה שם תמיד, אז לא הבנו והנה זה נדלק, היה מתבקש, אבל העוצמה שאיתה זה הגיע ככה אחריי חמש עשרה שנה, אותי עדיין מפתיעה.
בובנת, את יודעת כמוני שאנחנו מי שהיינו, מחפשים להבין את הגבול על מנת לחצות אותו, נפתחים לתקופה מטורפת נוספת ונסגרים שוב בחדר יחד.
מזמן לי עוד מהחיים האלה איתך.
