יש שאת יוצאת לדייט ופוגשת בי וזה יהיה ברור שזה יתאים. שיהיה כיף, שנהיה שיכורים, שיהיה מצחיק.
את מגיעה כמה דקות אחריי, חצי נסערת, מדברת מהר, מתרגשת. אני מנסה, וגם קצת מצליח, לשמור על נונשלנטית גברית. את מתיישבת איתי על הבר ומיד מבינים שהצ׳אט של היומיים האחרונים לגמריי ניילד איט. זה ממש מתאים מחייכים בהסכמה.
רגליים יפשקו ויתקרבו, יפגשו את הרגליים שלי, פנים יתקרבו על מנת שנוכל לשמוע את הציניות והבדיחות, להריח יותר את הנשימה של האחר.
אני לא מופתע שאת חפרנית ואפילו קבענו שאני מודיע כשמגזימה. ובתוך השיכרות את מקפידה לשאול אותי את מה ששמעת כבר קודם. מי אני ומה הוא בדסמ בשבילי. אנחנו מסכימים שאת גאון וצוחקים המון כשאת מספרת לי על זיונים של שנים.
בדסמ בשבילי זה שתיכן על הברכיים עיניים מכוסות, ממתינות ושייכות לי, אני עונה לך. אבל את מתעקשת, שלא הטכניקה היא מה שאת רוצה לשמוע. אז חושב לרגע ועונה לך. זה שאתן דלוקות, מתרגשות ומצפות. זו היכולת שלי להעניק לכן את הרגע הזה. זה בשבילי בדסמ. החניקה שעוצרת לרגע את הנשימה שלך, אבל ברגע שמשתחררת, באות נשימות, אחרות, מהירות ומשתוקקות. ואם לא, אז אין לי סיבה.
את מתרגשת, מוצצת לי אצבע, נושכת. כן את שקוראת אותי עכשיו, איך ברגע אחד תפסתי לך את הצוואר ומיד היית כולך שלי. ראש יורד נשען רכון על ברכיי, כנועה מדליקה אותי.
———
אני ואת בתחילת הדרך, מתנסים, מתרגשים ומשתנים. תמיד באיזון מושלם ולעיתים קצת פחות. קחי לך עוד סבלנות, נשימה עמוקה והבנה.
אני נפעם ומגלה שלאהבה יש המון פנים. וכשהיא מתקיימת בנו עלינו לחקור אותה, לאתגר אותה ולשמור עליה ממש כדי שהיא תשמור עלינו
מאושרים.