היום לפני שנה, 6/6/19 כל העולם שלי התהפך והתנפץ, למשהו אחר לגמרי ממה שהכרתי והייתי לפני זה..
בדיוק לפני שנה, הילד חזר מבי"ס אמר הולך ללוות חבר הבייתה, ומאז הכל הסתבך...
ליווה חבר, ואז התקשר שהולך עם חבר אחר לבי"ס, ולשם אבא שלו יגיע לקחת אותו.
עד כאן הכל בסדר, וקורה לפעמים.
ואז עולמי הסתחרר, חזר הבייתה אחרי שעתיים וחצי, מבולבל ובוכה שהראש כואב לו, ומתעקש שלא היה בבי"ס, רק התעורר משינה, ואז שואל שוב ושוב אותה השאלה, למזלי אני פולניה בהתנהגות, ודרשתי שרופא יראה אותו. מפה הכל רק הסתבך, הופנה למיון ומשם בום העולם השתנה, זעזוע מוח קשה, טיפול נמרץ כמה ימים, ואז מחלקה, כמה ימים.
ואחרי ששוחרר הפך לילד אחר, שוב אחרי שבועיים, אישפוז כמה ימים בגלל הכאבי ראש החזקים מהמכה שחטף.
עד היום שנה בדיוק אחרי, אין לאף אחד שמץ מה קרה או היה שם, אפילו חקירת משטרה הייתה, וכלום.
לילד נמחקו 3 ימים ולעולם לא יחזרו, היום שלפני, אותו היום, ויום למחרת.
אני הפכתי חרדתית ביותר לגביו, וכל הזמן משגיחה מקרוב עליו, לפעמים משגעת אותו, מקווה שיום אחד אצליח לשחרר לגמרי לגביו.
גם עכשיו שלא יודעת איפה הוא נלחצת.
תקופה מאוד ארוכה, האשמתי את עצמי לגבי זה, ולא ישנתי במיוחד בגלל הדאגה לו.
היום שנה אחרי מנסה לשחרר אבל יודעת שחייב תמיד להיות ערה לכל שינוי אפילו הכי קטן בהתנהגות של הילדים שלנו, ולא לזלזל בתחושות בטן.
משהו היה נראה לי לא בסדר בו והתעקשתי רופא, חיצונית הכל היה בסדר, אבל תחושה אמרה לי שלא, ושמחה שהקשבתי לה.
לפני 3 שנים. 6 ביוני 2020 בשעה 10:46
