לפני 3 שנים. 27 באוקטובר 2020 בשעה 7:18
רק כשעובר הזמן, ועבר הרבה זמן, והרגש נעלם את באמת יכולה להסתכל לאחור, ולחשוב Wtf מה היה שם?
ובאיזה פנטזיה חייתי?
איך האמנתי לסיפורי אלף לילה ולילה, לכל האגדות, ולכל השקרים?
באמת כזאת תמימה אני?
באמת בגלל זה בכיתי, והייתי נסערת?
ואז את באמת מבינה מי הוא בכלל, שהוא בעצם שיקר לעצמו בעיקר, וכל כך האמין בזה ששכנע גם את הסביבה.
היום במבט לאחור, אומרת טוב שהיה ועוד יותר טוב שנגמר, עוד אחד שהיה לו פרק זמן קצר, כמה שורות, בסיפור החיים שלי, נכנס בסערה ויצא בסערה, שלום ולא להתראות...
