נמאס לי שכל מה שעושה למען הילדים לא מעריכים כלום, מה שמבקשים מקבלים ואני מה? מבשלת להם שבקושי יכולה לנשום מכאבים, העיקר שיהיה להם מה לאכול אצל אבא שלהם... צריכה להתחנן אליהם שיעזרו לי בבית, צריכה כל יום לריב עם הילד מחדש, שלא מגיע הבייתה אחרי בי"ס, צריכה להתחנן לילדה שתשתוף כלים, תסדר את הבית והחדר שלה, היום התפוצצתי זהו, בקושי נושמת מכאבי גב ומחזור שנוסף היום לחגיגה, וצריכה לעמוד לעשות כלים, אחרי שכבר כמה ימים רבה איתה שתשתוף, הילד הגיע הרגע הבייתה קיבל שאגות שיישכח כל השבוע מחברים, טלפון או מחשב, ובשבילו חברים ובחוץ זה האויר שנושם, הילדה תטופל גם אמרתי לה שלא תעיז לבקש ללכת לאחותי או להורים שלי כל השבוע , וזה האויר שלה, ושלא יעיזו לבקש ממני משהו או לפנות אליי שלא לצורך, בגלל שקשה לי לתפקד משתדלת שמה שמבקשים יקבלו ובימים שממש שבורה מזמינה להם אוכל... זהו ממש נמאס לי מהזלזול והייחס שלהם והבהרתי לשניהם שחנוכה כולו יהיו אצל אבא שלהם, הוא מתנער מאחריות בא לראות אותם כשבא לו, אז זה מה יש עובדה גמורה שיתמודד איתם שבוע ולא כשבא לו, אני סיימתי להיות נחמדה ומעכשיו כל פעם שלא יגיע אדרוש תשלום, אולי שיכאב לו בכיס יתאפס על עצמו כי גם הזלזול שלו עלה לי כבר, יש גבול לכמה יכולה להתחשב בו.
לפני 3 שנים. 4 בדצמבר 2020 בשעה 11:03
