מחדרי ליבי...

אז אתמול הגדולה שלי התגייסה, ומאותו הרגע לא מפסיקה לבכות לי שרוצה אמא והבייתה, הכי פשוט לעשות כמו שעושה תמיד נלחמת בשבילה ומגוננת עליה תמידית, אבל הפעם מרגיעה גם כשזה שורף מבפנים, וכל דמעה שלה פוערת בי בור ענקי, אבל חייבת לשחרר אותה קצת, לתת לה להתמודד עם החיים לבד, ועם הקשיים, כן נמצאת כאן בשבילה תמידית, מקשיבה ומכילה וכאובת את כאבה, אבל לשם שינוי נותנת לה להתמודד לבד, אומנם עם גב ענקי שלי מאחריה, אבל הפעם זה שלה ולמענה.. 

בוכה מבפנים וכלפי חוץ מראה לה חיוך ענקי, מעודדת אותה להכיר בנות אחרות ולשתף את המפקדות במה שעובר עליה, האמת לא ידעתי שככה קשה יהיה לה ולי, אבל חייבת לתת לה את החופש שלה וללמד אותה להתמודד לבד מול קשיים, ומול העולם שבחוץ... 

וזה מתקשר לי לפהבמקצת, שזה כמו לשחרר נשלט לחופשי ולתת לו להתמודד..