מנסה אבל עדיין לא מצליחה להתרגל לזה, שהחבר הטוב שלי כבר לא כאן..
מחשבות וזיכרונות עולים וצפים, שיחות אין סופיות איתך ועליך, והמוח והלב מסרבים לקבל את זה..
לפני שבוע הייתי בחודש שלך, ישבנו ודיברנו מסביב לשולחן, וכל אחת סיפרה זיכרונות וצחקנו מהשטויות שלך..
ונודע לי כמה באמת אהבת ושמרת עליי, אפילו יותר ממה שידעתי,
ויודעת שגם עכשיו מאיפה שנמצא עדיין שומר ומגן, אבל הייתי רוצה אותך כאן, יש לי כל כך הרבה לספר לך , דברים חדשים וכאלה שלא הספקתי לספר עדיין, לראות את החיוך שלך כשמספרת על הילדה, ויודעת כמה הייתה חשובה לך ודאגת לה, באת לי בחלום וביקשת שאשמור על הבת הגדולה שלך, ומתכוונת לשמור ולהגן עליה ועל הבנות השניות גם.,
כמובן שלא נשכח גם את החתלתולות שלך (נו אתה יודע שככה אני קוראת להן) אמרתי להן וממשיכה להגיד אני פה למה שתצטרכנה ואוכל לסייע, וכן כן יודעת אתה רוצה שאחזיק את הראש למעלה ושאמשיך לחייך, וככה עושה..
לא מצליחה להתרגל אבל לפחות מנסה..