אתחיל ברקע שלי שאני מאוד גאה בו.
אני חצי תורכיה חצי ספרדיה, ומאוד גאה במורשת שלי ובמי שאני, במנהגים שלנו, במאכלים, בשירים, בבגדים בשפה שמדברים בבית (ספרדית) ובכלל. לצערי המורשת הולכת ונעלמת, אז נכון כשהסבתות שלי נפטרו פתאום קלטתי בעצם, שאם לא אבשל את המאכלים שלהן, הילדים שלי לא יכירו את המורשת שלי. והתחלתי ללמוד ולעשות גם. פעם זה היה שונה כל שבת קבוע היינו אצל סבא וסבתא שלי מצד אבא הצד התורכי כנ"ל לגבי החגים, בצד השני אנחנו משפחה גדולה מאוד אז הרבה פחות. ואבא שלי גם מאוד דומיננטי אז מאמינה שזה גם משחק תפקיד. אני הנכדה הבכורה וקרויה על שם סבתא שלי אז בכלל מקום של כבוד וכתר לראשי תמיד היה שם. פעם היה שונה בחגים, כל המשפחה יחד, מנהגים ובדיחות חוזרות ונשנות כל שנה בסדר פסח בדיוק באותו מקום, וכולם נקרעים מצחוק כל שנה מחדש. חסר היום כל הנכדים יחד והצחוקים, הריבות שהיה תמיד אצל סבתא שלי במזנון, ועכשיו לקראת פורים מלא סוגי עוגיות שונות ומשונות. אני מנסה ללמד את הילדים שלי את המאכלים והמנהגים כמה שיכולה. לצערי החצי השני של הילדים האבא שלהם לא שומר על שלו.
עכשיו למה כל זה כי אני מתה על מוסיקה תורכית, אבל הכבדה, הדיכאונית, ודווקא ברגעים של אושר ושמחה שומעת אותה, כנ"ל לגבי שירים בספרדית..
כזה..
