גם זו דרך לתקשר

תאהבי אותי רגע לפני שאלך

תאחלי שאחזור

ולא תסתכלי לי בעין

אשטוף אותך באור ואתן לך את הנצח

רק אל תקראי לי בשמי

ואל תגלי לירח

דייט מאוד חמוד.

מידי פעם נזכרתי שצריך לא לשבת עם ידיים מחובקות כדי להיראות פתוח.

לפעמים זכרתי לשנות זווית כדי להתקרב.

בסוף גם זכרתי לשבת קרוב קרוב ולתת לשתיקה להיות מביכה במידה הנכונה.

רק רציתי לרקוד ונזכרתי ששכחתי איך ללכת.

חוץ מלבחור מה לעשות.

ארבע עשר? שלושה? אחד מרכזי ואחד משני?

אחד שיוצא ליד ההורים

אחד שמור לחברים קרובים

עוד אחד לעבודה

אחד לחברים פחות קרובים, אבל רק אם יש גם חברים קרובים באותו מעגל. אחרת זה פנים כמו לשכנים באזעקה.

פנים למשפחה רחוקה

פנים להוא שהיית איתו בגן וגר קרוב מספיק בשביל אינטראקציה חוזרת

פנים לחברים מהגינה של הכלבה

כמה פנים?

פנים מחייכות לשיננית

פנים מזייפות לבעל הדירה

24 פנים למוכר בסופר שפתוח 24 שעות

כמה פנים יעמיד עד שיגלה שאין בחוץ מי שרוצה להפנים

כל אחת ואחד לוקח משהו מהיקום. בבסיס, את החמצן, האור, המרחב. ונותן בתמורה את הבסיס, חום, צל, השתקפות.

מעטים יסתפקו בחבילת הבסיס, איזה גורו פעם במאות שנים יכול להפיג הנאה מההצעה הזו.

ובשלב הזה תופיע המשימה הראשונה שלך, לבקש את מה שנפשך חפצה בו, ולקוות שהצד השני יענה להצעה בחיוב, אם זה בחליפין של תמורה או יחסים ישנה את העסקה מעט אבל התנאי הראשוני יתקיים, שנינו מסכימים.

האופציה השניה נשמעת פשוטה יותר. להשתמש באחד מהאיברים שקיבלתי ולנכס לעצמי את משאלת הלב, להחליט עבור שני הצדדים שהבחירה שלי עדיפה לקולקטיב והסכמה אינה גורם רלוונטי למימוש העסקה.

מעטים יסתפקו במשימה הראשונה, ״זה לא כזה פשוט״ הם יצעקו לאור היום, ויוסיפו עצים למדורה.

וככה יבקשו לקחת.

בכח שאינו נראה, בסיפור שלא נשמע, בחופש שלא ניתן.

מה רציתי להגיד? אה כן. גם לי יש זקפה.

מי רוצה לקחת אחריות על הדבר הזה? אני בבירור לא משתמש בהם כראוי ומעוניין להעביר את האחריות למי שירצה לעשות בהם שימוש שיטיב עם כולנו.

בתודה,

שאר חלקי הגוף שלי. 

אני יודע שהכל פה לא נכון. 

אני צריך להיות לא נכון לפעמים.

אפילו תולעים ממשיכות לזחול כשהציפור חוטפת אותם מהאדמה

מה ככ קשה לך לזחול בשבילי?