קיבלתי תלונות לאחרונה שאני רק מעלה שאלות ולא מנסה אפילו לספק תשובות. אז אני אעשה מאמץ להתעלם ממשימת הכתיבה שאני רוצה לעשות ואזיין את השכל כאן :)
לפני שמתחילים:
- באיזה שלב להגיד לה שאני רוצה לקשור אותה?
תכלס, זה דורש הרבה סבלנות והרבה כנות. אני מצאתי שלדבר באפליקציה איזה שבוע שבועיים עד שמגיעים לשיחה קצת יותר אינטימית ואז אפשר להתחיל לחלוק רמיזות . או מתי שמישהו אומר: אז מה אתה מחפש פה? ואז אני עונה בכנות.
- אני פשרה?
בדיוק מאותה מחשבה של הפוסט הקודם. אל תשיג מה שאתה לא רוצה, ואז לא תחשוב על הצד השני כאילו הוא פשרה. זה מעליב לשניכם.
- מה הופך רצון לצורך?
ההיררכיה בראשי היא חייב>צריך>רוצה.
לא אגלה לכם מה אני חייב ולמי, אז נתמקד בקו המתעתע שבין צריך לרוצה. כי לפעמים אנחנו נתפסים על משהו שאנחנו רוצים יותר מידי זמן, שאנחנו שוכחים לנתק אותו מהצרכים האישיים שלנו.
ופה טמון ההבדל בין השניים. צורך הוא אישי. הוא רק שלי. יכול להיות שהוא מיטיב גם אם אחרים, אבל אני מקבל מהצורך הזה תחושה שהתמלאתי.
לעומת רצונות שלפעמים לא נגשים אותם וקל לנו להחליף אותם במשהו אחר.
ולפני שתתחילו לחפש איזורים אפורים, אני רוצה להזכיר שלהתפשר זה הבחירה הבוגרת ולכן אני לא מעוניין בה.
- להרחיק אנשים בכנות או לקרב בשקרים?
לא כולם ראויים לאמת. כולם יכולים להיות ראויים לאמת, אבל בדרך הם יצטרכו לשמוע הרבה שקרים.
וזה מתחבר לשאלה האחרונה:
- האם כוונה היא כנות?
לשקר לעצמך זה הכי קל. להפר הבטחות לעצמך זה פשוט כמו לנשום.
מי שיש לו את הכח לעמוד מאחורי הכוונות שלו, יהיה כנה.
אז לא, לא כל כוונה היא כנות. לפעמים עושים בטעות.
ימה