גם זו דרך לתקשר

לחצות באדום במעבר חציה זה כבר תחביב אצלי. אני ממש מחפש את הרגע הנכון בו אוכל לחצות ואפילו נחמץ מעט כשאיש הירוק חוזר ומונע ממני את רגע הגבורה שיכולתי להפגין בפני בני התמותה שעומדים וממתינים.

העיקר זה לא להמתין. לפנות, להסתובב, לחוג, לשוב שהם תפלים ונפלאים ומפתים. או פשוט להמשיך בדרך העיקרית. שתי האופציות משקרות לי ש״תכף נגיע״ באותה המידה אז הבחירה לא באמת משנה. העיקר זה להיות בדרך, לא להמתין, לא לשהות, לא להיות.

אני רוצה להיות, לעצור, לחכות בבטחון. אך זה לא יהיה בשבילי.