לפני שנה ומשהו היו לנו חיי סקס נורמליים לגמרי.
נורמליים זה אומר שקיימנו יחסים בערך פעם עד פעמיים בשבוע, ושהיחסים היו שבלוניים, כי כמה כוח כבר יש לחידושים. ואם אפשר להגיע במהירות למטרה (גמירה), אז למה להתאמץ, ובטח שאחרי הגמירה כבר אין כוח לכלום. לא ללטף ולא להתנשק.
וילדים ועבודה ולנקות ולכבס, ולמי יש כוח להיראות מגרה עבורו, או למי יש כוח להשקיע בה במסאז'ים ממושכים במקומות שהיא אוהבת, לפני הסקס, ובטח לא אחריו.
נורמליים לגמרי, אמרתי.
ואני חייבת להודות שלא לגמרי סבלתי מזה. אז בעלי גמר מהר בסקס, קצת מבאס, אבל מצד שני מי רוצה עכשיו מרתון של 3 שעות, ולמי יש בכלל 3 שעות בין השכבה של הילדים לבין הרגע שבו הראש צונח על הכרית. והגמירות שלי, או שלא הגעתי אליהן בכלל בזמן שלקח לבעלי לגמור, או שהן היו חלשות ושטוחות. בלי גוף משולהב ורטט בכל שריר, ובלי אנחות שצריך להסתיר מהשכנים.
ואז (אני קצת מתפדחת לומר את זה אבל אין ברירה), ראיתי בפרק של כתום הוא השחור החדש, סצינה של אדג'ינג (edging), גיגלתי את זה ברשת, ושנינו נפתחנו לרעיון חדש.
ככה התחיל אצלנו תהליך שלם בשני שלבים, שאנחנו קוראים להם, בתור בדיחה פרטית, שלב המתחילים ושלב המתקדמים. בשלב הראשון למדנו לעכב את הגמירות שלנו, כמה שיותר, בתוך אקט הסקס עצמו, ובשלב השני למדנו לעכב אותן (יותר נכון למתוח ולפתח אותן) גם מעבר לאקט עצמו.
אז מי ומה ואיך?
זה כבר בפרק הבא :)