נתזים של אהבה

ליקוי חמה, הירח הצל על השמש. סכנה לעיניים.
ומה על ליקויו של לבי. הרי אני זו שמצילה עליו,
התעסקות מיותרת לחלוטין בדברים שאינם רלוונטים עוד.
סכנה למה? לעתיד?
חשבונות על מה שנתתי לעומת מה שקיבלתי
אין קבלות, זה רק משחיר עוד יותר
כמה כיעור לפעמים יש במלים, די בהן לגרום איבה. הן פוצעות עד מאוד.
כל בוקר הוא געגוע חדש. ושיכחה חדשה.
כמו גמילה ארוכה וקשה מסם, סם שמהווה סכנה ממשית.
אני בוחנת את עצמי
מרוצה מאוד מהמקום שלי
מהעבודה
מהלימודים
מההתפתחות לאחרונה
מהמראה שלי
רק צריכה ללמוד לסנן
פחות לקחת ללב
פחות להיות פגיעה
לא לשמור חסד נעורים למי שלא עשה עמי חסד
כבר לא רוצה נקמות
רק את השקט שלי
לקבל דברים כפשוטם
ששוב תזרח השמש על לבי המוחשך

שבת שלום
}{
שס"ק