לפני 21 שנים. יום שישי, 3 ביוני 2005 בשעה 17:26
כבר התרגלנו אחד לשני, הרגל שטומן בחובו מן רוגע מסויים.
כשאתה יודע מתי אני זקוקה לך כחבר, רק לדבר ולהביט אחד בעיני השני. ואיך אני יודעת מתי ללטף אותך ולהיות רכה. וכשאתה קורא את המבט הזועף שלי כשאתה מגזים . כשאנחנו יודעים מה משמח ומה מעציב, ושאותם הדברים משמחים או מעציבים את שנינו. ההרגל הזה , כבר מוכיח לי כמה אנחנו חלקים משלימים ...
לפעמים מרוב אושר בא לי לצעוק, לפעמים פשוט נקוות לי דמעות בעיניים .
ואני אוהבת, גם אם לפעמים מרוחקת, גם אם לפעמים גועשת בדממה, אוהבת כל כולי,את כל כולך.
אלוהי , שלא ייגמר לעולם.