בטון חשוף.

חרטה.
חרדה.
חייבת להיות איזשהי סיבה ששתי המילים כל כך דומות. לא?.
4 ימים כבר של חרטה.
4 ימים כבר של חרדה.
זהו? זה באמת הסוף? איבדתי אותך לתמיד?
אתה תמיד אומר לי להתרכז בעצמי,
ובחרתי את התזמון הכי גרוע ליישם את זה.
לא הצלחתי לראות מעבר. מעבר לעצמי.
אף פעם לא דיברת אלי ככה, גם לא ברגעים הכי קשים שלנו.
אף פעם לא לקחת לי את הקולר.
לא החזרנו מפתחות.
לילה שלם מלא בבכי, ישנה בבית של השכן כי אני לא מסוגלת לנהוג. לילה שלם מחזיקה את עצמי לא לדפוק לך בדלת.
זהו? ככה זה נגמר?
באמת התכוונת לכל מה שאמרת?.
או שזה רק הפחד והטירוף שיצאו ממך והושלכו אלי?.

עכשיו חודש בלעדיך.
חודש שבו אתה עובר תהליך להכיר את עצמך מחדש. למצוא את עצמך שוב.
חודש שבו אני מקווה שלא תוותר לעצמך,שתפסיק לפחד מהפחד.
"לחיי הפחד" אמרת ביום האחרון.

חודש שאני לא יודעת אם אחריו תסכים לקבל אותי בחזרה,או שאיבדתי אותך לנצח.

בבקשה תחזור.

אל תוותר עלי.

אני לא מוותרת עליך.