בטון חשוף.

אני שונאת שפוגעים בי. אבל יותר מזה, אני שונאת לפגוע באנשים אחרים. כי תמיד אני נפגעת מעצמי,אז בעצם שניים נפגעים.

הסופ"ש האחרון פגעתי ב3. אני אחת מהן.

האחד,הכניס אותי לכאן,פתח בפניי את העולם,פתח את העולם בפניי. לקח אותי למקומות שלא ידעתי שאפשר להגיע אליהם. בעיקר רגשית ומנטלית.חזר לחיים שלי בבום,בצורה הכי מפתיעה שיש.

שינה לי פרספקטיבות.

גרם לי להקשיב,להיפתח,לדבר,להתבטא. הוא עשה לי טוב על הלב.

ובעיקר גרם לי לא להפסיק לחשוב..

השני,הוציא אותי מאיזור הנוחות שלי. גרם לי לשחרר מחסומים,לפרוץ גבולות.גרם לי להגיע למקומות שלא ידעתי שקיימים,פיזיים ורגשיים. הוא גרם לי לסמוך עליו,בזמן קצר מדי. הוא עשה לי טוב על הלב. 

ובעיקר היה שם בכל שנייה..

מפגש לא מתוכנן עם הראשון,גרם לי,וגם לו,להבין כמה הרגשות חזקים. הסימנים שהשאיר השני,הכאיבו לו בלב. ברמה שהוא לא האמין שקיימת. ברמה שהפתיעה אותי. התשוקה אף פעם לא נעלמה,הרגשות מסתבר רק התחזקו. 

לספר את זה לשני, היה אחד הדברים הקשים שעשיתי. פגעתי בו,גם אם הוא מגיב בנונשלנטיות.. הספקתי להכיר,הספקתי להבין. הוא בדיוק מה שהייתי צריכה. הוא גרם לי להאמין שאני יכולה להיפתח,פיזית,מנטלית,להגיע לאן שתמיד רציתי להגיע.. הדמעות הן חלק בלתי נפרד מהשיחה הזאת איתו..

סליחה על שפגעתי,סליחה על הכאב.

עכשיו אני שלו...עם חור קטן בלב.