בטון חשוף.

יצא לי לשמוע על טריגרים,על דבר שמוביל לדבר,לזיכרון, לרגשות,לחששות,לטראומות. 

תמיד תהיתי לעצמי האם יש לי טריגר כלשהו לזכרונות העבר. לטראומות,לרגעים,לתמונות,לצלילים,לריחות.. בעיקר לריחות..

אני מכירה את הטריגר להתקפי חרדה שלי. מכירה את התחושות בהתקפים,את הטשטוש,חוסר הנשימה,הרצון להתנקות,ההזיות. מכירה הכל.

אבל לאחרונה התחלתי לחשוש,התחלתי לשאול את עצמי האם אני אהיה בסיטואציה מסויימת שבה הגוף והמוח שלי יקחו את עצמם חזרה בזמן. 

האם מילה,מעשה,מכה.. האם יהיה משהו שיחזיר אותי לילדה,לילדה החסרת אונים כששני אנשים זרים מחזיקים אותה בכח ועושים מה שהם רוצים,בלי לשמוע את רסיסי הנפש מתנפצים.

והפחד הכי גדול שלי., שאם יקרה מצב שהגוף והמח שלי יגיבו לטריגר מסויים., שאהיה עם הבן אדם הלא נכון. הפחד שהוא לא ידע איך להגיב,איך להתנהג,ומה לעשות. הפחד שגם אני לא אדע מה לעשות עם עצמי.

הפחד להיות שוב חסרת אונים.