בטון חשוף.

זה קשה.
זה קשה להשלים עם המצב,זה שידעת מלכתחילה שעלול ועוד יגיע מתישהו.
להבין שכל הטוב שהיה נעלם כאילו כלום. זה אפילו הופך לקשה וכואב יותר כשמרגיש לך מהצד שלו חוסר רצון טוטאלי לשמור על קשר,
ועוד יותר חוסר בגעגוע..
וזה בסדר מצד אחד,אפילו הגיוני.
אבל מצד שני,חשבת שיש שם מעבר. שגם אם לא תפגשו לפחות ישאר קשר של חברים טובים.

אז כבר הוצאת אותו מהראש ככל הניתן,וכבר אמרת תודה על החיבור וכל חציית הגבולות וההבנות החדשות שהיו. אפילו איחלת לעצמך להרגיש עוד פעם,מתישהו,חיבור שכזה.

ואז ברגע אחד שאת רואה אותו..
את פשוט לא יכולה להגיד לו לא.

רצית להגיד לא?