תפזורת מילים

לפעמים אני ממש לא רוצה הדדיות. 

אני רוצה לשבת, בדיוק כפי שאני יושב כרגע, על הכורסה הנוחה שלי, לעסוק בשלי, ושאת תהיי למטה, ליד הרגליים שלי, בשקט (זה חשוב, בשקט מוחלט כרגע), קשובה, וכשאני אסמן לך קלות עם האצבע על הזין שלי, תדעי לטפל בו. בלי שאני אצטרך לתת הנחיות, הוראות או לעשות משהו. אני לא רוצה להפריע לעצמי. אני רוצה אותך דוממת, יונקת ועושה לי נעים. הכי נעים. באותו רגע, אני רוצה שכל המהות שלך בעולם תתרכז בזה, כשאני מתעלם ממך באופן מוחלט. וכשאני אגמור, אני רוצה שתהיי מאושרת. באמת מאושרת. שתהיינה לך דמעות של שמחה על כך שבאמת עשית לי כל כך טוב. בלי יותר מידי יחס, בלי שלל חיבוקים, רק אני - נטו.  

את מסוגלת, ילדה שלי? באמת מסוגלת? כי זה בדיוק מה שאני רוצה עכשיו. ואני רוצה שגם את תרצי את זה, ממש, ולו כי זה מה שאני רוצה.