תפזורת מילים

ממוצע, לא מספק אותי. 

אני לא מחפש רגעים ממוצעים. 

אני אוצר רגעים של רגש, של תשוקה, של מבט בעיניים המאגד לתוכו צורך עצום, כאב של בשר ושל נפש, הודייה ושחרור, כל כך הרבה שחרור. אני חי את התמהיל הזה. הוא יכול לבוא לרגע, יש דרך לפניו ודרך אחריו והוא אינו חזות הכל, אבל צילום המסך שלו גורם לי להרגיש קצת כמו ערפד של רגשות שניזון מהרגע הזה, שוב ושוב ושוב. 

ברגע שתגעי שם, ברגע הזה, את לא תשכחי אותו. ואת תצטרכי אותי כדי לטפס במעלה הסולם הזה שיביא אותך אליו פעם נוספת. וכך את הופכת לשלי, את מבינה את זה נכון? וככל שאת יותר שלי, אני ניזון ממך יותר. מעגל נעים כזה. לשנינו. 

נושם עמוק. הערפד שבי התעורר ומשחר לטרף.