תפזורת מילים

יש רגע מסוים בו הרצון שלך כל כך חזק, שהוא מעביר אותך על דעתך, ואת מסתכלת עליי במבט מתחנן וגם כועס שאת צריכה להתחנן, ומוציאה חצאי מילים, ונמצאת על הקצה, כמו כדור שחג על טבעת הסל, ואני רואה את שפת הגוף שלך שכל כך רוצה מצד אחד וכל כך כועסת על המצב הנזקק בו את נמצאת מצד שני. וכשאת כך, אני שם עליך יד על הלחי, ואומר לך במילים פשוטות - ״תגידי לי מה את צריכה, קטנה שלי, הכל בסדר״, ובאותו רגע את קצת נשברת והכל מתחיל לצאת ממך בשטף כמו סערה של מילים ודמעות שמתארות צרכים ורצונות. והרגע הזה, כל כך נפלא, ואת כל כך יפה שם, וכשאת מסיימת וסוחטת מעצמך את המילים האחרונות אני פשוט מראה לך את הדרך למטה, על הברכיים, ואני חושב שאת עכשיו לגמרי מוכנה לקבל אותי עומד וזקוף בפה היפה הזה שלך שדיבר ודיבר. כן, ככה - בדיוק.