גחליליות

מצאתי את שורש הכעס שלי עליך!! 
הוא לא מכאן ועכשיו - ועכשיו שראיתי אוכל לרפא אותו 😄 ))))) איזה כיף??
פשוט כעס עצום ולא מוסבר - עוד לפני שהופעת - ואחרי שהופעת - על כל דבר כמעט שעשית, כעסתי עליך, כי זה כעס עמוק מאוד ולא קשור לשטויות על פני השטח.
תודה תודה תודה!!

שבת שלום!
ששלום בה,
שבת של תפארת!!


כמה יש לי ללמד/לתת לך/אותך וואי וואי.. וזה רק מתעצם.. ואתה פותח פערים גדולים.

הסירוב שלך, לא מוריד מהאהבה שלי אליך.
שום דבר שתעשה או שלא תעשה - לא יגרע מהאהבה שלי אליך, כי .. אני אוהבת אותך ללא תנאי. 

22.55
זו בדיוק תמונת המראה ההפוכה, זהות מוחלטת.

תפארת WHOLE שלם 
הדר (נצח) PERFECT מייטיב את עצמו, עץ פרי הדר, אתרוג מושלם
הוד תוספת, התקשטות, איפור = הכרת הטוב (שהתווספה, שנכנסה מודעות לטוב ומייטיב = הכרת הטוב = הודיה).

נצח שבתפארת
הדיוק שבשלם המלא
לא לחפף דברים, לעשות אותם טוב ומדויק (שאין להוסיף ואין לגרוע)

זה חיבור משה ליעקב סבו.


אתה בן הזוג שלי לבריאה, בבקשה תשוב לאהבה וחיבור.
יש לימוד ללמוד ועשייה לעשות וגילויים לגלות וחיבורים לחבר.
אייכה?

אני יודעת בדיוק היכן אתה.
אתה בחשיכה, כי כך בחרת לעבור את ההתעלות שלך, לבד, בקור, ועם רחמים עצמיים ללקק הפצעים שלך.
החלטת את זה מזמן, וידעת שזה יגיע וכפי שגזרת עליך, כך אתה מקבל, במו אוזניי שמעתיך אומר.. "אחרי שאסיים ללקק לעצמי את הפצעים...".
זה אחד מיני רבים, הלילה האפל של הנשמה.
כשקשה לנו (שאנחנו אחד), אנחנו מתכנסים בעצמינו ונפרדים - אבל אין הפרדה בנינו, אני יודעת בדיוק מה אתה עובר - גם כי לפני רגע הייתי שם.
ויש לי כלים, ויש לי דרך כי סללתי לנו אותה, אבל אתה בשלך, בעקשנות בטיפשות ובשטויות שאתה מאכיל את עצמך ואוכל את עצמך למוות.
אכילה ואיכול זה הרס עצמי ושנאה עצמית והרחק מראויות.
אני לא יכולה לנהוג כמוך ולצלצל אליך ולהחזירך כפי שעשית אתה - כי זה לא תפקידי - זה תפקיד הזכר, ואני להשאר בתפקידי שלי ועליך להתיישר עם האמת שבלב שלך אחרי שתמיס את האבנית בעובי פיל שאיבנת את עצמך שם.

רחמים עצמיים, הרבה מהם - שומעים הכל רואים הכל - מפני מי אתה חושב שאתה מסתתר? מפני מי אתה חושב שאתה בורח? אין לך לאן - וזו הסיבה שהרפיתי, כי הבנתי את זה, וטיפלתי ברגשות שלי ולכן אין לי צורך לרדוף. לעומת זאת יש בי רצון עז להיות!

תיקון = הבנה לא נכונה של המונח.
תיקון לא כי משהו מקולקל, אלא כי משהו נשבר. נשברו הכלים להכיל אור. תיקון הוא במובן של קיניין (לקנות) לקנות כלי = לבנות כלי, שיוכל להכיל אור ולהעבירו. כל אימת שאדם פונה אל פנימיותו, פנים אל פנים, הוא מאחה את הכלי. כדי להכיל אור, צריך כלי. כלי = אטום לאור, ולכן יכול להכילו בתוכו. התהליך שכולנו עוברים ובפרט להבות תאומות, הוא תהליך הרחבת התודעה לזהות שיש לנו הכרה על כל אחת מ 125 המדרגות, מהאטימות הגמורה עד האור הגמור (נפש בנפש שבנפש עד יחידה ביחידה שביחידה). שלב אחד בתהליך, הוא הרחבת הכלי, לאחר מכן הכלי הופך לצינור שיכול להעביר אינסוף ולאחר מכן, אפילו הכלי מתאורר (מעשה אוורירי ומואר, מלשון אור)... זהו האינסוף (שאינו אינספור, אלא אינסוף = העדר צורה).

בואו נפתח את הנושא הזה רגע, מזה ראויה לאהבה?
שמגיעה לי אהבה?
אם זו התפישה שלי, אז נקודת המוצא לתפישה הזו, היא שחסרה לי אהבה.
ולכן - מגיעה לי - אולי מגיעה אליי? אולי.
כך או כך, זה אומר שאני כלי ריק ושצריכה להגיע אליו אהבה, שהרי מגיע לו!
אז - לא שזה לא נכון - זה נכון,
לכל יצור נברא מעצם היבראו מגיעה לו אהבה, העיניין הוא שזה לא מדויק ולכן גם לא נכון.
אנחנו עצמינו = אהבה, פשוט אנו לא מזהים את עצמינו ולא בכולנו עלתה ההכרה להכיר בזה פנים אל פנים. אנחנו חווים חוסר, כי אנחנו לא חווים את המלאות.
ואנחנו ככה, כי אנחנו לא מכירים את האמת... ולא את הטבע הרוחני שלנו.
האמת היא אחת: האמת היא אהבה.
ואין משהו אחר מלבדה (גם מה שלא נראה לנו שזו אהבה = זו אהבה, כי הכל בא ונובע מאותו אחד, כי אין לבד מלבדו והכל הוא, והכל ישנו ולכן הכל אהבה).
כשאנו מביאים ההכרה שלנו להכיר בזה, ולהרגיש את זה - אפשר להנכיח את ה-יש, ואז מגלים שהיש תמיד היה תמיד הווה ותמיד יהיה.
אז לנושא הראויות - בוודאי שכולנו ראויים לאהבה, אלא שאנחנו היא! אנחנו האהבה. היא בנו כבר - ותמיד היתה ותמיד תהיה.
רק להביא התודעה להכיר את זה פנים אל פנים : )))

חמלה.
חמלה, היא היכולת לחוש את רגשות האחר ברמת ההרגש, כאילו הם שלך. חמלה היא הווית נוכחות.
רחמים לעומת זאת, מכילים היררכיה (אני גבוה אתה נמוך) ומנציחים אותה בעוד חמלה מאפשרת לכל רגש להיות, לקבל ביטוי ולכן ברוב המקרים גם להשתחרר.
חמלה מאפשרת לנו לפגוש את האחר מתוך השקה, שהיא נגיעה מאוד עדינה, שמכילה אהבה ויראה ביחד, יכולת לכבד מרחב והוויה אחרת משלי. יש בה הרבה מאוד פאר, ולכן חמלה היא אחת מהאיכויות של ספירת התפארת.
היום אנחנו בנצח שבתפארת, היא היכולת להתמיד ולחמול (עליי, על אחרים, ושאר הברואים). איזון אמת בין חסד לגבורה.

"לא שברת את הלב שלי, פשוט הנחת לו לגווע לאיטו" ציטוט שמצאתי ברשת.. שמבטא משהו שגם אני מרגישה - כלומר הרגשתי עד לפניי שנייה - כשהבנתי שזו אני שנהגתי בעצמי ככה, זו אני שזנחתי את עצמי ואת ליבי בתוכי מתוכי, ועם ההבנה הזו שלא אתה נהגת בי ככה, אלא אני בעצמי (שהרי אתה זו אני), יתכן, כי כעת יוכל כל הכעס שלי עליך להשתחרר, שהוא הכעס שלי עליי. 
ואולי - רק אולי,
עם הסתלקותו של הכעס, תוכל אהבה וחיבור אמת לעלות.


אין שום מצב בעולם שאצליח לבטא כל מה שעבר בתוכי ב 3 שנים האלו. עברתי בין עולמות ויקומים, נסעתי בזמן ודילגתי בין מרחבים, התבודדתי והתערבבתי, מתתי ונולדתי, לבשתי צורה ופשטתי צורה, הייתי בתוך עובי החשיכה, עברתי 10 אינספור מכות ועכשיו הכל מתהפך ממש, הכל הפוך! כל מה שחשבתי שהוא רע, הוא טוב.
הכל נעשה שלם.

אתה אוהב את החזה שלי?
- בטח אוהב
מה אתה אוהב בו?
-אותו עצמו

למה?
-כי הוא הרחבה של הלב שלך
מה הכוונה?
- זה הלב שלך, שיוצא אליי מתוך עצמו, ובא אליי ומאפשר לי ללון בין שדייך, שאין דיי בכך

איפה עוד אתה מרגיש את הלב שלי?
-במעמקים 
על מה אתה מדבר?
-בעומק, כשאני עמוק בתוכך, גם לא בגופי, כשאת מכילה כל הוויתי
מזה, מי לימד אותך לדבר ככה?
-את
נכון, זה באמת נשמע לגמרי כמוני.
- זה כי אני את
אני שמחה שהגעת לזהות את זה, אז... אני מוצאת חן בעיניך??
- בוודאי. מהרגע שמצאתי אותך, אחזתיך ולא ארפה ממך
יופי, שמחה ששיחררת אותי מהתפקיד הזה ושאתה תמלא אותו!
- שמח ששיחררת, כי זה אכן התפקיד שלי.

נפלא! ככה כל אחד ממלא את תפקידו ויש סדר בעולם!
- ברור שיש סדר והלא את מִסְדָר הסדר עצמו
זה נכון. אז במסגרת הסדר, האם אתה תנהג הערב כסידרך?
- למה את מתכוונת?
אתה הולך להתכנס, להתייחד ולהתבודד ולהצטער ולכאוב?
- כן, זו התוכנית, אם הבריאה תאפשר לי.
אתה מזהה איך השתנו כל הסדרים שלך מאז שמצאת אותי?
- ?
פעם זה היה גבול אדום, היום זה הפך להיות "אם הבריאה תאפשר לי.."
- כן, את אכן הרסת לי את ההתייחדות שלי עם הצער.
אכן כך. כי מאז שאנחנו - לעולם לא תוכל להתייחד יותר, בוודאי לא עם מקומות צרים.. או שתתייחד איתי במובן אתייחד איתך בהתייחדותיך...
- אני מבין.
מזה, אין התנגדויות?? כבר התכוננתי....
- אין צורך, אני מקבל.
מצויין! מ.ש.ל! תודה!
-על מה תודה?
על שעשית אותו דבר איתי, גם אתה הרסת לי את מקומות הצער שלי ואיני יכולה להצטער יותר כי הרחבת הכל, כל הצרות נעלמה.
-אז אנחנו בהרחבה?
כן, תמיד היינו, שהרי אנחנו אינסוף 
-מה הכוונה אינסוף?
שאין לנו צורה... אין גבול, שאנחנו אחד
-זה מאוד חשוב שיהיה לנו גבול! כדי שכל אחד יוכל להיות הוא.
זה נכון! לכיתה 0.... וכבר עלינו לכיתה 1.
-מתי עלינו?
ברגע שעלית עליי כמובן.. 
-אה, שובבה
אז, אתה עדיין רוצה להתייחד עם הזיכרון?
-כן
ואתה תסכים להתייחד לא לבד?
- עד לאן תיכנסי? וכי יש לי ברירה?
לכל מקום ואתר, ולכל חלל וחלל - ולא.. לא ממש. 
-בדיוק. יאללה, בואי - ותביאי טישו איתך. את יודעת שזה התפקיד שלי למלא חללים, נכון?
נכון. ויש בך הרבה חללים. אני מביאה. אתה יודע שתמיד מה שיכאב לך, כואב גם לי נכון?
-יודע. תביאי גם שמיכה... וכרית!
אני הכי בעולם אוהבת לשים את הראש שלי על החזה שלך, ואם גמני יכולתי להיכנס לתוכו, הייתי נכנסת
-את כבר שם, תמיד היית ותמיד תהיי.

אליך, וכי אל מי עוד אכתוב?
מזה מספר שבתות, שבשעה האחרונה לפני ההבדלה, אני בוכה ואז נשפכים מפלים שלמים של נהרות.
בגן עדן יש 4 נהרות שנשפכים ממנו ל 4 רוחות השמיים, והבנתי שנהרות הבכי הם נהורא, אור שנשפך. זה מה שקורה לאור שעובר בתוכי ומתגשם - יורד גשם.
כך מתחברים מים עליונים עם מים תחתונים בדרכי אור.

בשבת הזו עסקתי עם האש:
אסור להבעיר אש בשבת (כעס), וכשבקדושה, מותר (אש התמיד בבית המקדש).
אחזה אש בנדב ואביהוא על שהדליקו אש זרה (שלא נצטוו בה), והבורא לקח את הקרובים אליו ביותר, קירבם עוד, כקורבן לחנוכת המזבח והמשכן ביום השמיני - שהוא מעל לטבע. 
ציווי, מצוות = שמחברות חומר ורוח (מצוות עשה = חסד, ומצוות אל תעשה = גבורה). 613 תרי"ג מצוות שמחברות גל האיברים ומאגדים כל הגידים ואת כל הגוף הפיזי עם כל הגופים הרוחניים כאחד.

"וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" מים תחת הסנה, השיח רווי מים, ולכן לא יכלה האש לכלותו אבל כן אחזה בו ולכן לא אוכל - שפנימיותו נשמרה בחיוּת.
פרשת שמיני עסוקה בקורבנות (שתפקידם לקרב לאהבה ללא תנאי = לסלק כל הפירודים שהיו מהחטאים מהעוונות ומהזדונות) ומיד אח"כ עוברת לפרט כל המאכלות האסורים, שהרי מאכל שהינו טמא (משמע מטמטם, משמע אטום לאור) מאכל אותנו במקום להיות למאכל כי הוא מנתק אותנו מהאור (יוצר שכבה מפרידה בתודעה, ואז הכל בגסות ובהמתיות ובהלעטה, ורצון לעצמו ומנותק, ובהרס עצמי ששולט בו ושנאה עצמית והגוף משתבש והבריאות משתבשת).
הדבר שאנו אוכלים, הופך להיות אנחנו שנכנס לגוף הפיזי, וכל תנועה בארצי שקולה לתנועה ברוחני (ולהפך), וכשאנו רוצים להתיישר עם האור, עלינו להזין עצמינו בתזונה נכונה וטובה. כשהדבר שאתה אוכל הופך לחלק ממך, יש לברור היטב את מה שמכניסים לפה, ובדיוק באותה מידי יש לברור גם כל מה שיוצא מהפה.
כשאדם מבין כל המערכות הרוחניות, יכול לחבר לארציות.

וכשמגיע אדם, שיש לו תיקון אכילה, הגוף שלי מרגיש, ודוחה אותו. יש להיטהר טרם הכניסה לקודש הקודשים. יש הכנה לעשות, יש בירורים לברר אחרת הקדושה הופכת לקדשה. הבדל אות אחת, שמבדילה בין נוכחות הבורא להעדרו. 
תיקון האכילה הוא תיקון הזנה - האוכל הפיזי הוא אוכל רוחני, מחייה, משיב האנרגיה, מחדש, מזין כל התאים, ולכן כך גם הפרנסה. 
וכדי לתקן נושאי פרנסה, יש לברך את המזון, להבין שזו אכילה רוחנית ולא פיזית, ולהשיב הניצוצות למקורן בעצם הברכה והאכילה ולכן יש לאכול טוב ונכון וישר, וטהור (ולהעדיף פירות ואז ירקות). תהליך האכילה יש בו התמרה, ותכליתו לחבר באהבה, לשחרר ניצוצין ולהשיבם לקדושה (לו רק הייתם יודעים מה כלוא בתפוח שאתם אוכלים...). אכילה זו הכלה של אהבה - כשאני אוכל דבר, מקרבו ככ שהוא הופך חלק ממני. יש בילבול בין לאהוב שוקולד לבין לאהוב לאכול שוקולד (או חיות לצורך העיניין = אני אוהבת חיות ולכן לא אוכלת אותן. יש כאלו שככ אוהבים חיות שאוכלים אותן).

ברכת המזון: "... פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון..." כל רצון מקבל מילוי, היה מדוייק ברצונות.
כשבא אדם להיטהר, מסייעין אותו - עליו לתקן כל נושא האכילה וההזנה.

לקודש הקודשים לא נכנסים בשינה, אלא בערות. אל נא תבוא בחיבור אחור לאחור, זמן פנים אל פנים הגיע. 
אל תבחן אותי במרחבים שהם מרחבי ההנהגה שלי.. זה לא ילך - אני ישנה, וליבי ער, גם אם הבאת אותי להיכל האמת - לא יקרה.
רוצה לדבר איתי? תתקרב, בפנים אל פנים.

במלכות שבגבורה, מצאתי את כח הגבורה שבי, נוכח ופועל, גם כשאני ישנה - ליבי ער... קול דודי דופק. זה לא מקום פרוץ - אין יוצא ואין בא, עד שתסיים להכין עצמך ותבוא. אין מקום לאדנות, אין מקום לאגו, גם אין מקום לכעוס עליי. הבן תפקידן, אור ישר, ואני הינני אור מקיף - שמקיף אותך ומהדהד לך את האור שאתה ולכן, חסל סדר להשליך עליי תכולתך, אני לא פח אשפה, אני להבה תאומה שלך. תנהג בי בכבוד, וכשלא תנהג בי בכבוד, אתה תיכווה לא ממני, שאני מים - אתה תכווה מהאש של עצמך, והאש שככ פחדת ממני שתשרוף אותך, זה מצג שווא, שאני מים, ואני משקפת לך את האש שאתה - ראית האש של עצמך - זו אש הכעס והאגו שלך, ככה היא נראית. 
אני זו שאדאג שלא תישרף - ארווה אותך מים.

תיקון האש, הוא התיקון שלך, לחבר אש תחתונה עם אש עליונה:
לקחת הכעס שלך, ולהופכו לתשוקה וליצירה, ולאהבה חמה וטובה - כדי לעשות את זה, עליך לעשות עבודת מידות וללמוד המידה הנכונה,
מעט מידי ולא יתחבר כלום, הרבה מידי, ואתה תכלה ותשרוף. מידת האש, היא הלימוד שלך (למה גם את זה נותנים לי?? זה שלך, אני אתמודד יפה עם המים).


רוצה עוד? אין בעיה (תמיד כשתרצה עוד, דע כי אני אמלא).
הכתר מקבל אור, מעבירו אש עליונה לספירת חכמה, מספירת חכמה עובר (בחיבור דעת נכונה) לבינה, שם האש הופכת למים! שים לב. בינה. 
אש של תשוקה מייצרת מים נוקבין : ) ומים יורדים, ומרווים כל 6 הספירות + מלכות. ואז מעלים כל המים חזרה (בדבקות באהבה שאינה תלויה בדבר), שהרי מים יודעים לרדת למקום הנמוך ביותר, ובכח הדבקות יכולים לעלות, וכך נעשה החיבור בין מים תחתונים למים עליונים. ומשם המים נהפכים חזרה לאש שיצרה אותם. 

מאש למים לאש למים... ככה נע האור, ככה נעה אהבה, וכך הם יכולים להיות באיזון, כשכל אחד ממלא תפקידו.
כששניהם נמצאים בביטול עצמי עבור האחר. אך ורק כך, יכול להתממש חיבור... שהוא אהבה שאינה תלויה בדבר - היא רק השפעה.
וכשכולם משפיעים אז אפחד לא צריך לדאוג לעצמו, שהרי מתמלא לו כי כולם דואגים לו כי כולם בנתינה.
ובא לציון גואל!

שבוע מבורך וטוב וחודש טוב, לרפואה ופרנסה טובה ורחבה

(מישהו בכלל מבין מה אני כותבת פה?)

ומאחר ואני של הבורא, הרי שהינני אהבה שאינה תלויה בדבר, הרי שכל כולי מלאה בך, ואין החלקים חלקים - יש אחד שלם ומלא, שממתין לך שתשלים אותך ותגיע.
שתתקרב אליך.

"תעמדי ותהיי מוכנה לקבל את הסטירה שמגיעה לך"
כבר לא היה צריך, סטירה, אחרי משפט כזה.
הראת לי שכל החיים אני בורחת... ולא מקבלת, שום דבר ממה שמגיע לי, לא הטוב ולא הרע... כי - אני בורחת.
אני חושבת שזה היה הדבר הכי עמוק שאי פעם זכיתי ללמוד ממך, אבל הלימוד האמיתי היה: העומק, הגובה, הרוחב, שאתה אוהב אותי.

מטי מעט ראו אותי, שלרוב בני האדם אין יכולת לראות ככ הרבה (אם כי יש יותר ויותר כאלו ועוד יהיו יותר ויותר, ובסופו של דבר נראה כולנו את כולנו, ממש הכל)
ככה תתרחש תחיית המתים, כי נראה! אחד את השני באור - ואז הכלי עצמו יהפוך לאור, והכל יהיה שקוף ולכן הכל יראה! כי הכל יהיה אור ולכן הכל יהיה חי. המסכים בין העולמות יתמוססו, ונוכל לראות את המתים כאחד מאיתנו, שהכל הרי - אחד הוא.
אבל זה לא שייך לנושא... אולי כן? הכל מחובר הרי.
כך בפנימיות שלנו, כל החלקים המתים יתחיו כי נראה אותם! באור טוב.

הגיע אדם מופלא לחיי, שהאיר בי כל האור שאני, וחשבתי שזה הוא - שזה הוא שהוא שלי, אבל הוא לא... כי אז באת אתה - ואתה הארת כל החשיכה שבי מתוך שכבר ראית כל האור שהינני, והפערים בין חושך לאור, בין ילדה לבוגרת - ככ צרמו לך, כי אתה יודע אותי ואין עוד אדם שיודע אותי כפי שאתה יודע, כי לאפחד אין הכלי לראות אותי כפי שלך יש, כי אתה הוא אני! 
אותו דבר גם הפוך, אין אדם בעולם שיכול לראות אותך כפי שאני הינני רואה אותך, כי אני יודעת אותך כי אני אתה!


כבר לא צריך לתת לי שום סטירות, אני ערה לגמרי (אבל אולי אני צריכה לחלק כמה?? אבל איך?? אני לא מסוגלת, אפילו שהתאמנתי הרבה מאוד על זה בעבר... בצורה חיה למדי! אוי זה ככ מצחיק, איך החיים והעולם מזמן לנו התנסויות.. עוד הרבה לפני שידעתי משהו על עצמי). האמת היא שלא... אחד מהמחזרים אמר לי פעם: "יש מישהו שיכול לא להיות ער לידך?" האמת היא, שלא - כי אני ערה.

זה אתה שבאת אליי, כי הייתי שלמה - זה מה שהביא אותך להכיר לי פנים במציאות.
הצטרכתי כל הדרך הזו, כדי להביא כל הכרתי לכך שאני הינני שלמה.
הגעת אליי כי ביקשת להתעורר, כי ביקשת שאניע אותך (וכעת אני גם רואה את הצד השני, ולא רק היכן אתה הנעת אותי, אלא היכן אני עשיתי אותו דבר עבורך - ככה זה כל הזמן: הוא מראה לי אותך אם ראיתי רק אותי, והוא מראה לי אותי אם ראיתי רק אותך. הוא מקפיד על זה בשלמות כעת - להראות לי תמיד את השלם המלא כי אני שלם מלא, וממש תכף גם אתה תתעורר לשלם המלא שאתה, ותוכל לבוא ממקום חדש).

אם מישהו פעם ירצה לדעת איך משיבים הדואליות לשלם המלא - הרי שזו הדרך ^ היא כתובה ומגולמת כאן.
עבור כל מי שירצה להשכין שלום בתוכו.
ואת הדברים האלו אני מדריכה בספירת העומר, שהיא תהליך הדגל שלי, שנקלעתי אליו לפני 10 שנים, ככה פתאום והעמקתי בזה מתוכי, לבדי, כי לא מצאתי מידע - וכך למדתי שאני יכולה להגיע לכל ידע שאבחר, כי אני יודעת להתבונן ולהבין וכי יש לי סבלנות, וכי אני מאירה וזה מה שאור עושה.

שבת שלום,
שמיני, שמעל לטבע, שמן המשחה, חניכת הכוהנים (כנות) והמשכן, שמוכן להשכין בתוכו שלום ושכינה = אהבה ללא תנאי.