לפעמים כשאנו כאן, אנו לא מזהים מה כאן, כי הכל כאן, ולפעמים צריך לעשות הפסקה, ולהוות מקום אחר, ולראות מה רבו מעשיך ה'.
אני אנצל את היום האחרון שלי להעלות תמונות, ואראה מקצת של אותה השנה בה כל החיים שלי השתנו שנת 2022
מים,
עמק הפרפרים, מקדוניה.
אני עד היום יכולה להרגיש את השקט והריח, והתנועה העדינה של השיט בנהר המופלא הזה, ואת מערת הנטיפים שבעמק המופלא הזה,
ואת הבקתות לאורך הנהר, שמנותקות מכל ציויליזציה ומאפשרות להרגיש את הבריאה עצמה.
כאן דיברתי אותי לראשונה כפי שאני, בלי לסנן, בלי להחביא, בלי להקטין, ומתוך ענווה גמורה.
אגם אוכריד
המים הכי צלולים ומתוקים וטעימים שטעמי מימיי,
המים בכל האגם מתחלפים כל 20 דקות, כולם, ונובעים מנביעה תת קרקעית.
ככ רציתי להיות כאן איתו... אבל איכשהו הוא היה באשר הייתי, שהרי הוא בי...
אגם אוכריד, מקדוניה
אש
מצריים
כל כולה נחשים ועקרבים..
בעמק המלכים במצריים, העברתי הדרכה שלמה ל 35 אנשים בהתראה של 10 דקות ועשיתי חיבור בין כל הלבבות כולם.
כל אבני מצריים היו עליי, לנצח. זו היתה חוויה קשה מאוד.
הר סיני,
כאן היו הרבה דמעות של אהבה שנספגו באדמה.
וברור שנצא ממצריים דרך המדבר, נואיבה, 5.45 טבילה
לקח הרבה מאוד זמן לחזור ממצריים. אני הרגשתי מתנדנדת על נילוס עוד הרבה חודשים אח"כ, הרגשתי שהבית שהיה לי הוא תא ברכבת שכל הזמן נוסעת, ולא הבנתי היכן אני (בירושלים הייתי).
אדמה
איטליה, צפון איטליה. היא יפה כמו פלקט שאי אפשר להפסיק לצלם, אבל היא דו מימדית, אין לה עומק, והכל מזויף בה.
וכן, היתה ארוחה אחת טעימה מאוד מאוד מאוד.
כאן סבלתי מאוד מכאבי תופת בגב. יופי מושלם, וכאבים מושלמים גם. כאן הוא כבר היה איתי, והראה לי את כל הזיוף.
אויר
פרו
כאן היו אתגרים רבים, וזכיתי שבמו עצמו הכין אותי למסע הזה אחרת לא הייתי שורדת אותו, כמו שהרוב לא שרדו אותו והתפרקו.
היה לו חודש להכין אותי, הוא מומחה למשימות בלתי אפשריות ואני בלתי אפשרית.
לכל הר יש שם פנים ודמות וקול ודיבור
שמרתי עליי מכל משמר, והיה בהחלט ממה להישמר (כמו גם במצריים). גם בשבילו.
אמא שלי כבר לא היתה, בראש השנה כבר ידעתי שהיא הולכת.
ובסוף סוכות, בסוף מקדוניה היא עזבה את העולם. וכאן סיפרתי לה בלב, ושאלתי אותה אם היא היתה מאמינה שאני אהיה במשהו פיצו' אי פעם..
רוב התמונות שלי נראו ככה, תמיד היו קרני שמש במקומות איסטרטגיים ו/או עליי.
אגם טיטיקקה.
כאן קשה לנשום. כאן מעריכים את האויר אחרת.
למרגלות האגם חיברתי את כל ארבעת האלמנטים והוספתי את החמישי, ואנשים בחרו ללכת איתי.
כאן כבר הדרכתי הדרכה שלמה, בקו שלי, מתוכי, בצורתי, בתבניתי.
האי באגם טיטיקקה.
ישנו פה 2 לילות שהיו סיוט נוראי. קוראים לזה מחלת גבהים. כשהגענו, לא הבנתי למה יש קערה מתחת למיטה,
הקור שם בלתי ניתן לתיאור, ואין מצב לצאת מהחדר (הלא מחומם!). הרגשתי רע מאוד, כמו בהתקף חרדה קיצוני וידעתי שאני לא בחרדה.
דיברתי איתו בלב, לא היתה שם תקשורת, אלא זו שבלב - הרי הוא שומע הכל..
הזריחה בבוקר, עזרה לי קצת להתרפא:
זריחה, אגם טיטיקקה (הוא האדם מים מתוקים הכי גבוה בעולם, ממנו אח"כ עברתי לים המלח...).
בשדה האלקטרומגנטי בנאסקה, במקום מיוחד בלילה מיוחד שלעולם לא אשכח איך הלבנה חיכתה שנסיים את התהליך, עד שעלתה וזרחה והאירה הכל.
בשדה הזה, ממש אפשר לראות אנרגיות כפי שהן, במצלמה של הטלפון הפשוט שלי.
אח"כ ידעתי שיהיה לי מסע חמישי אישי, ואת המסע החמישי כבר עשיתי איתו ביחד, כלומר אני אבל הוא היה איתי. והחמישי מאז לא פוסק.
עברתי דירה, בזכותו, ואז עברתי עוד דירה, לדירה משלי (הגם שלא מרגישה כך בכלל).
זה מסע שהביא אותי להיות מחובקת בחיק הבריאה והשכינה ממש, וגם אל תוך החור השחור, ולידה מחדש ושבת, וכס המלכות ועוד ככ הרבה מכאובים של השלת כל המלבושים מעליי... במסע מראות שכבר איני יודעת לאן יקח אותי. זה מסע שעובר בכל נבכי נפשי, בכל הפחדים הכי קשים שלי "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי, שיבטת ומשענתך המה ינחמוני, דישנת בשמן ראשי, כוסי רוויה, אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים".
מסע של אובדן גמור, דיכאון גמור, ניתוק גמור, וחיבור גמור ואהבה שלמה והגשמה מלאה.
זה מסע שהתחיל כשהייתי בת 3 והבורא נתן לי שם, שם מי שאני שייכת לו, של בן הזוג שלי. וכל מה שקרה עד 16.03.2022 היה טירונות למסע הגדול והקשה מכולם..
*