אתה פגשת אותי רק פעם אחת, אותה פעם ראשונה.
כשלא חסמת ולא התנגדת, ולא פחדת, והיית מוקסם ומתפלא ומלא שמחה אפילו ברזולוציות השמחה שלך, זו היתה שמחה עילאה,
כי ידעת מי אני עבורך, וכי זיהית אותי.
כל מה שקרה לאחר מכן, היתה האנרגיה הגברית שלך שחסמה אותנו מלהיפגש שוב,
האגו, והמניפולציות הרבות שהפעלת, והשלכת עליי במקום לראות את האור שהינני.
אתה נבהלת מהחיבור הזה, מהאינטימיות הזו.
נבהלת מהקירבה,
אני לא מאשימה אותך, אני נבהלתי גם, מהאנרגיה שלך, ומלחכות לך ככ הרבה שנים, שכבר לא האמנתי שתגיע.
כבר חסמתי את הלב שלי, וכאמור וכידוע, פגשתי אותך כדי ללכת, ממש לא כדי להתחבר.
מה אם באמת כל מהלך חיי הושפע מהבחירות שלך?
למה אתה חוזר כל פעם?
מתי תבחר לראות ולהתמודד עם כל התכולה הריגשית שלך שאתה מסרב לראות, ותבחר אהבה שמתגשמת?
מי שצריך היה להכין אותו לחיבור שלם ומלא, זה אתה ולכן קיבלת לחוות בחייך נישואין ומחויבויות... ונאמנות, ואמת, ומה עם האמת שבלב שלך?
עד מתי תשקר לעצמך? ותברח בתואנות שונות של השכל המבריק שלך שמאכיל אותך מתוך פחדים?
אתה חושב שאצלך אין חרדת נטישה?
אם אתה חושב כך, אתה טועה.
ועוד איך יש בך חרדת נטישה, בדיוק באותה עוצמה שיש בי, רק התגובה שלך הפוכה, ולכן אתה בורח מלהתחבר.
אם אתה חווה האשמות מהסביבה שלך, אולי תבדוק במה אתה מאשים את עצמך?
אולי בכל שאתה לא חי הלכה למעשה את האהבה שיש לך בלב עמוק?
אולי אתה כועס על עצמך שנטשת אותך, לטובת אחרים ומשיקולי שכל ו"היגיון"?
איפה אתה לא מספר אמת לעצמך?
תראה באיזו אובססיביות אתה שומר אותי במרחק.. ובהתמדה.
אתה עדיין חושב שאתה מתמודד עם פחדים? : ))
אולי אתה ככ מזלזל בי שאתה חושב שהייתי דבקה בך מתוך מסכנות שלי? לבדיות? חוסר אונים?
למה לי, לדבוק באדם שדוחה אותי כל הזמן? מה, אני מטומטמת בעיניך?
אתה יודע למה?
זה בגלל שאני יודעת את החיבור.
ביקשת מישהי לאהוב, והבורא ראה שאתה מוכן ושלח לך משלך.
ומה עשית?
נכון! דחית את השפע שלך שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ו-שוב! ושוב... 26 פעמים, י.ה.ו.ה פעמים.
וככה בדיוק אתה גם דוחה את עצמך לטובת אינספור תירוצים וסיבות ... מלבד להודות באמת: פחד!
ולכן אתה גם לא מניע שום דבר.
תרדמת.
וכי כל הרגשות שלך לא געשו בדיוק כמו אצלי? וכי לא השלכת עליי כל תכולתך בדיוק כפי שאני עשיתי?
אתה התנהגת בדיוק אותו דבר... רק מבלי לראות... גם לא הסכמת שאראה לך (פחדים, מישהו?)
חווית ביקורת והאשמות.. כי כך גם אני הרגשתי, אל תשכח שאתה מתבונן במראה הכי מדויקת שלך.... אין מנוס מזה.
"היא ככה ואני אחרת.." לא עובד ולא יכול לעבוד פה. אתה יודע מזו להבה תאומה?? תאומה???
גם אתה בשיתוק וקיפאון... לא בחוץ - בפנימיות שלך.
ואז מה עשית?
כל פעם כשהיה ממש קשה, נטשת.
ובפעם האחרונה מה היתה הסיבה?
אה כן, לא הוכחתי ולא הבאתי תוצאות בעולם העשייה. גרמתי לך לייאוש, הרגשת שאתה מבזבז את האור שלך עליי.
תאר לך מה הבורא היה חושב לו היה מרגיש שהוא מבזבז עליך את האור שלו.
ונוטש אותך.
הרגשת חנוק בגלל תלות שלי בך? (זה הסיפור כן, לא אומר שזו אמת. הקיום שלי תלוי בבורא) וזה בדיוק זה, גם הקיום שלך תלוי.. בבורא.
וזה עלה כדי שתחוש תלות מכל הכיוונים שלה. ויש מקום שזה קביל ונורמלי ויש מקומות שחשוב לשחרר בהם תלות ולהיות בעצמאות.
הקיום שלי תלוי בחמצן מים ומזון... ו- אהבה. ו-אור.
ושיהיה לי למי להשפיע את עצמי.
הסתכלת עליי, כלי ריק ובמקום לשמוח שקיבלת כלי ריק שאתה יכול למלא אותו אינסוף, אתה מעדיף כלים שלא מסוגלים לקבל ממך, ולא מאפשרים לך להיות אתה במלוא העוצמה שלך. ראית את האפסיות שבי... במקום את האפשרות. התאכזבת כי אתה מודד הכל לפי אמות מידה של עולם העשייה, ואני באתי להזכיר לך שנחצבנו מעולמות אחרים... לעולם הבא לא נעבור עם העשייה.. אלא עם מה שהשגנו תודעתית. הגוף לא עובר איתנו הלאה (זה לא אומר שהעשייה לא חשובה, היא חשובה מאין כמוה.. אנו כאן "לעובדה ולשומרה"... ולהגן! על העדינות).
אני מפרטת דברים לפירטיהם כי זו האנרגיה הניקבית שלך. לקבל את האור ממך ולפרט אותו ולהשפיע אותו הלאה.
כשאתה מחליט להפסיק להשפיע לי, איך אשפיע הלאה? ואתה דן ושופט אותי על חוסר יכולת להוריד לארציות כשאינך מבין שזה התפקיד שלך בכח..
אתה מצפה ממני מה שאתה מצפה ממך, מבלי להבין שאני האנרגיה הניקבית!!! זה פועל אחרת. ואתה סירבת ללמוד ממני את האנרגיה הניקבית, למדת אותה בראי השכל שלך, אבל לא כך לומדים אנרגיה ניקבית - אנרגיה ניקבית לומדים דרך הגוף, דרך להרגיש ולחוות. חווה!
אני למדתי את האנרגיה הגברית שלך היטב, כי יש בי יכולת אינסופית להכיל את כל התכולה שהבאת איתך, וכל מה שהאכלת אותי והכתבת לנו, לא כי זו האמת - אלא כדי לשמור את החיבור. האמת לא יכולה להיות מורכבת רק ממה שאתה רואה, היא צריכה גם את מה שאני רואה. אותי, כפי שהינני, מבלי לנסות לשנות אותי בכלל... אלא לקבל אותי כפי שהינני. ולהבין את התבונה של הבורא שעשה אותי כפי שהינני.
רק מתוך למלא את הכלי שלי באהבה, במגע, בחיבור שלם ומלא, בקידושין! יכול להיות שינוי. וזה לא בא מהאויר, זה בא מעולם של עשייה, ושל גוף.
ואמרתי לך את זה בהתחלה של ההתחלה, כי כבר אז מיד ידעתי, אבל לא הסכמת בדרך "שלי", ולכן הלכנו בדרך שלך, וראה לאן הגענו.
זו עבודה לא נכונה עם הבינה שלך, אני מביאה את הבינה, עליך להסכים לקבל, ולעבד את זה ביחד.
ולכן גם שום שליטה לא תעבוד פה.
חייב להיות נקי מכל רצון לשלוט ולנהל מה שעשה לך כאוס בחיים שלך... והפך לך את כל הפנימיות (דבר עם הבורא על כך ותסדר את התוהו ובוהו בתוכך).
וראה, לאט לאט הנמכת את זה.. את הרצון לשלוט, אך זה גרם לך להרגיש חסר ערך, שלקחת את עצמך לחפש היכן להשקיע.. כי אני לא השקעה משתלמת ככ. זה הראש העיסקי.. התכליתי.. הזיכרי. וזה לא עובד ככה.
אמרת לי ענווה, וזה אתה שצריך לבוא איתה. ועשית את זה, הבאת עוד ועוד ענווה. רק לסדר אותה במקום הנכון..
אתה חושב שאני לא יודעת מה יש בלב שלך?
אתה חושב שאני לא יודעת שאתה חושב עליי כמעט כל הזמן?
אתה חושב שאני לא יודעת את הגעגוע שלך, ואת הרצון שלך לבקש סליחה? האגו לא יתן לך, אבל דע כי זה שם.
ועד שלא תתן לי הכרה, לא אוכל להיות שלמה מולך ועבורך. לא יקרה.
בכלל לא ראית אותי, ראית את כל ההשלכות שלך שהשלכת עליי, אבל לא אותי.. (זוכר שאמרת לי את זה פעם? אלא שחשבתי אז שזה אתה, כשלמעשה ביטאת מה שאני הרגשתי בפנים.. כי ועוד איך ראיתי אותך, וזה מה שמונע ממני להניח לך, זו נקודת האחיזה שלי, ויש נקודה אחת שאני לעולם לא אעזוב, היא נקודת האמת).
תלך, תבוא, בגילגול הזה, בגילגול הבא (כמה עוד סיפורים אתה צריך לספר לעצמך, וכמה עוד גילגולים תבזבז?)
ככה כמו הגלים: תבוא, תלך.
ואני לעולם עומדת.
קל לך לראות את החוסר יציבות הריגשית שלי, ואיך ער בכלל לחוסר יציבות שלך.
אתה חושב שאתה מתמודד עם ילדה עם קוקיות, ולא רואה את הילדותי שאתה. גם לא את העקשנות המגוננת שלך על עצמך...
"רק אל תשרפי אותי" ביקשת, ושרפת אותי... ולא אמרתי לך מילה.
במקום להפיח חיים, כיבית הכל ואז אמרת: אני לא רואה כלום, אני רואה חושך, הכל חשוך.
ואמרתי לך שברוך הבא לחור השחור, שצריך לעבור בו כדי להגיע אליי, כדי שתבין איפה אני, מי אני ומה כוחותיי. אני עברתי שם - לבד.
ואתה נכנעת לחור השחור והרפית ידיך.
זה בסדר, אין שיפוט, אני נהגתי בדיוק אותו דבר... : ))
אני רק מתמללת את הדברים.
אתה מפחד ממני, כי אתה יודע שאני רואה אותך לאשורך, ואין עוד ברייה שרואה את הבריחות שלך. גם אין עוד ברייה שיכולה לראות את האור שלך כפי שאני רואה אותו. אפחד לא יתן לך הכרה כי אפחד לא רואה - הם רואים חלקים. כל אחד יתן לך הכרה על חלק...
מי עוד יכיל את הנטישות שלך??
"בתים נפרדים" אמרת.. שאני לא ארצה אותך כל הזמן ואצטרך לנוח והפסקה, כשדיברת בעצם על עצמך. כי זה המנגנון שלך.
אתה מבין למה היית צריך לתרגל מערכת נישואין לפני שאני מגיעה?
מה עוד צריך להתרחש עד שתפעל נכון?
עד שתבוא במלואך?
נכון ומוכן למסע הזה?
למה אתה מעכב אותו?
בכיינות.
כינור מגיע להרמוניה כשהוא עם נבל
"עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר."
כשיש צליל אחד, הוא יכול להיות צורם, אך כשהוא מנגן עם עוד כלים, הוא משלים את ההרמוניה.
גם את הבכיינות יש לקבל... ולהבין מה טוב בה, ואיך שורשה מן הטוב והאהבה עצמה.
ולהיות סלחן!!