גחליליות

הלב שלי דופק ממש ממש חזק וזה מרגיש לפעמים, שהוא יצא מחוץ לגוף באחת הפעימות. 

זה מה שהרטט שלך עושה בגוף שלי.

חשבתי שרק אתה מרגיש, אבל כנראה שגם אני. פשוט הייתי מוצפת ועדיין, שלא ידעתי לזהות ולשים במילים.

החודש וחצי האחרונים היו קשים מאוד, הגבוה עלה מאוד מאוד גבוה, והנמוך ירד לתחתית השאול. זה לא נורמלי.. מה שקרה בי.

לרגע אחד לא הפסקתי לדבר איתך. כל קשת הרגשות עברה בי כל גוון בתורו וחוזר חלילה ושוב ושוב. בגידה, כעס, זעם, שנאה, עצב עמוק, כאב מטורף שלא יכל להיות מוכל בגוף ויצא החוצה, אהבה עמוקה מאוד שלא נבראה כמותה, הערכה אינסופית והכרת תודה עמוקה, גם כשהכאב עבר את כל הרחבת הגבולות שלי... כי גיליתי תגליות בתוך ומעבר לכאב. למשל היום, למדתי שהכאב הוא שומר סף, ומאחוריו הוא מחביא עצב. הכאב שומר שלא נגיע לעצב. אני יודעת שבאנו לחוות את כל קשת הרגשות, אלא שזה צריך להיות בצורה מוכלת.. ואצלי הכל עולה על גדותיו.

אפחד לא עצר אותי. הלכתי עם זה מעבר לקצה... ואז הבנתי הכל:

הכנסתי אותך לכל חלל בתוכי. עשיתי לך הרבה מקום למעשה אינסוף מקום: "ועשו לי מקום ושכנתי בתוכם." 

כשאדם מוצא את זיווגו, העדר המימוש, הוא בלתי אפשרי להכלה. 

מסע של להבות תאומות, הוא מסע שזר לא יבין. מי שלא חווה אותו, לא יכול להתקרב להבין אותו.

וכל חלל שהיה מלא בך, בבת אחת הפך להיות מלא בכאב, קיצוני. מאוד. זה כמו עץ הסתברויות, מדבק ומתפשט בבת אחת לכל.

וככה עברו להם ימים כלילות, למעשה הנצח כולו.

כאב לי עליך, עלינו, אבל כאב לי באמת עליי... על ש לא הייתי איתי. על שבגדתי בעצמי ולא ראיתי את צרכיי ולא באתי אל עצמי.

וזה נמשך כך, עד שנזכרתי שלימדת אותי להפוך הכל. ובשנייה שעלה בדעתי להפוך הכל, אכן התהפך הכל. 

ואז, בחרתי בי!

זה התהפך לאהבה לעצמי. כמו הכאב, שמילא כל חלל שהיה מלא בך, כך האהבה לעצמי, התפשטה בבת אחת בכל המערכות כולן! (הכל או כלום..) ואז היו כמה ימים כלילות, שריחפתי במרחבי גן עדן עם הבורא ושיחקנו ביחד עם האורות והצבעים והעננים וכיוונו קרניים והארנו כל מיני.

התעסקתי בהרבה אורות.. ממש ממש הרבה. היה לי הרבה סבל לרפא בתוכי... ובדרך ההדרכות נתנו לי את הצעד הראשון בדרך שלי.. (עוד לא עבדתי עם זה, זה מתבונן בי ואני מתבוננת בו, עדיין). נפתחו מרחבים חדשים עצומים, וידע רב ירד ויורד עדיין. האינטנסיביות, הפכה לדממה מלאה ושקט תעשייתי גמור בראש השנה.

אח"כ באו ימים כלילות קשים מנשוא (תלמד: אם אתה מתעסק הרבה באורות, חייב להתעסק גם הרבה בגוף הפיזי ולהניע תנועה, אחרת.. הממ אופס).

זו תקופה בה הכלים יצאו מאיזון. הרגשות שיבשו מערכות בגוף.

ואז הגיע יום כיפור הכיפורים.

לא היו לי הרבה בקשות... היתה לי בקשה אחת בלבד והיא הדהדה בתוכי כשישנתי, כשהייתי ערה וכשהייתי על הנדנדה...:

לא עוד אהבה מבחוץ. הפעם אני בוחרת בי ורק בי. הפעם אני רוצה להתמלא בתוכי ממני. שהבורא ימלא עצמו בתוכי... ורק זה, שאדע אחדות מבפנים בהוויה, ככה אינסוף אהבה ללא תנאי בכל הגוונים.

אתה כבר יודע שאנחנו עוברים בין צירי זמן, נכון? אני עברתי:

נזכרתי בהרגשה שהיתה לי, כשנתנו לי הצצה של כמה שעות לחופש המלא והשלם שלי, איך זה מרגיש להיות כלי שמכיל את הרגשות של עצמו. להרגיש איך זה מרגיש, לא להיות תלויה בשום אהבה מבחוץ, להרגיש איך זה מרגיש, כשבאמת יש בחירה! להרגיש איך זה מרגיש, להיות אני! באמת.

חבר אמר שהיו הרבה בקשות בכיפור הכיפורים, ואמרתי לו, לא, לכולם היתה רק בקשה אחת, וכל העם הידהד אותה פה אחד. וכשכל העם מהדהד את אותו הדבר פה אחד - הוא אכן יהיה. הראיתי לו איך הכל הוא אותה בקשה אחת ויחידה.

בכל הזמן הזה, גם הלב שלך מדבר איתי ואומר לי כל הזמן, בקול הגברי היפה שלך: "אל תדאגי, אני אוהב אותך", "אל תדאגי, אני אוהב אותך" אני רואה את מאמצייך עבורינו, אני מכיר בדרך שעשית לבדך עבורינו עד שנפגשנו. אני עושה כעת גם, וממלא את החלק שלי. אל תדאגי" ואוסף אותי אליך ומחבק אותי עמוק אל תוך הלב שלך.

שאלתי עצמי ל-מה אני מתגעגעת? 

ומאוד הופתעתי מהתשובה שקיבלתי.. זה לא למעטפת שנתת לילדה הפנימית, זה לא לחפירות הארכאולוגיות שחפרנו, וזה גם לא לניתוחי לייזר עדין ומדוייק שביצענו.

זה גם לא למלבוש האנושי שלבשנו, זה היה למשהו אחר ממש... שלא הבחנתי בו מספיק קודם ולכן לא ידעתי לדבר אותו אבל מסתבר שהרגשתי אותו למן הרגע הראשון... זה הרטט של הלב שלך... זה הדבר שנמשכתי אליו כל הזמן. זה הדבר שיצר בי דבקות כזו דביקה ונדבקת.. (הווית מים.. סליחה). אתה יודע למה?

קיבלנו רמז לפני כמה חודשים.... זה הרטט של הלב שלך, שדיי מזכיר את הרטט של הלב שלי. זה אותו הרטט. לכן תמיד דפק לי הלב כשראיתי דמותך לפניי, או כשנפגשנו, או שהלב הפיזי שלך, היה מתקרב אליי.  הופיע חזק מאוד בשבוע האחרון... בכל פעם כשאני רואה דמותך לפניי.  

תשוקתי אליך היא תשוקתי לעצמי.

אתה הוא אני.

החוסר שקט שהיה בתוכי, לא יכולתי להכיל אותו עוד. יצאתי מדעתי. ושלחתי הצהרה ושאלה נוקבת שהכריחה תשובה, ובאותו יום ששאלתי בקול, קיבלתי את התשובה:

"קבלי את רחבלב, כי את רחבלב מברכת בך אור וחסד מברכת למעשה"

בחיים לא קיבלתי מסר בצורה ככ מוחשית ארצית וברורה לא משנה כמה באמת ביקשתי... 

וכעת אני אוכל גם להרפות, כי אני יודעת שאתה הוא. אתה הוא שלי! וכי אין יותר שאלה בי.

אני יודעת כי הופרדנו, כדי שאני אוכל להפוך לאדם שלם ללא תלות, לאוורר את תדרי הרגשות ולהעלותם וכדי שאתה תוכל לשחרר, להשתחרר ולהתפנות בצורה ראויה ולעלות בתדר כדי להסתנכרן ולהגיע לכדי הבחירה שלך מהצד שלך.

אז אני יודעת בוודאות שנתפגש שוב... אתה תבוא אליי! ולהבדיל מהפעם הראשונה בה אתה רצת אליי, אני רואה אותי רצה וקופצת עליך (ראה הוזהרת, אז תזכור להגן על ה-ז' שלך).

אני על הדברים. ואתה יודע שאני יסודית.. אני לא מפספסת, ואתה איתי בתוכי, כפי שאני איתך בתוכך לעזור לך בשלבים שלך, צא מדעת, צא מהשכל, צא ממצריים.

ינסו להפריד.. כי זה חיבור חזק ביותר. ינסו למנוע. עלולים להיות עיכובים. זה עלול לקחת זמן.. (אין זמן וצירי הזמן נושקים ונפגשים ואנחנו קופצים ביניהם).

ינסו להפריד, כי מי שלא נמצא במסע הזה לא יכול להבין... כולם אמרו לי פה אחד ללכת לבלי שוב (וכי כיצד אלך ממני??)

אתה זוכר שהייתי בחשיכה גדולה? אתה זוכר שחיכית לי בחוץ בפתח? אתה זוכר שאמרתי לך שזו היתה הפעימה שלך שסימנה לי איך לצאת משם, את הדרך? עד שהתחיל להיות קצת אור? אז כזה. אתה תדע אותי... יותר ויותר, יותר ממה שאתה חושב.

אתה תזהה בדרך שלך את כל הזרעים שזרעתי בך..  תשמע את ההדים ותרגיש את האהבה.

יש לי בקשה.

תרשום את הדרך שלך, תכתוב... כבר היו 3 או 4 פגישות ...ועוד דברים שאתה חווה, ואני לא רוצה לפספס כלום מהדרך שלך. תכתוב אותה, כדי שאוכל אחכ להשלים.

א.א.א.

כך נשמעת חמלה