תפקיד הזיכרי, לזכור.
מה לזכור?
את הברית.. את החיבור - לאהבה.
חשוב מאוד לבטא ולשחרר רגשות קשים, אבל גם לא להזדהות איתם, ולזכור שהכל אחד ממש וככל שמעבדים נכון את הרגשות - מתחילים להרגיש דברים עדינים שלא הרגשנו קודם, וחלק מזה, זו הנוכחות של כל מי שאינו נמצא בגופו. להרגיש את האחד המאוחד והשלם.
בבקשה לזכור זאת,
בתוך הקושי, העצב והכאב.
כמה נפלא הוא שאפשר בכלל להרגיש קושי עצב וכאב...
אנשים נוטים להתייחד ולהתכנס היום, כ"א בכאבו שלו, כי "מי בכלל מסוגל להבין מה עובר עליי? אני לבד בתוך הכאב שלי, רק אני חווה את הכאב הספציפי הזה" העיניין הוא, שזו בדיוק נקודת האחדות, בנקודה הזו שאנו בטוחים שאנו הכי לבד בה, ומתייחדים - זו בדיוק נקודת האחדות עצמה.
שום ניקבי לא יניח לזיכרי שלו להיות בכאב לבדו.
אנו הכי לא לבד שם.ש
אולי הפעם גם נצליח להרגיש את זה.
זו מידת האמת, זו נקודת האמת, זו התפארת.
וזה גם ההוד שבתפארת (בספירת העומר).